היה היה פילון אחד
היה היה פילון אחד

היה היה פילון אחד

אדוארד אוספנסקי

פעוטות, כך אני מאמינה, לא חייבים להבין כל מלה בספר שמקריאים להם: כל עוד העברית קולחת, יפה ובהירה - היא תהיה גם נהירה. נוכחתי בזה כשקראתי לזאטוט אהוב בגיל הגן ספרים של אסטריד לינדגרן, ע' הלל ואחרים שהכילו מלים שהוא בפירוש לא הכיר, אבל מובנן התברר לו מתוך ההקשר (עובדה שנהנה וצחק במקומות הנכונים ומעולם לא שאל מהי מלה זו או אחרת). קל וחומר כשמדובר בספר מחורז: האם כולנו הבנו בילדותנו כל מלה מ"עלילות מיקי מהו" כשקראו לנו את יצירתו המיתולוגית של שלונסקי? לא, אבל איזה עונג היה להקשיב ולהבין למה התכוון המשורר מתוך המצלול והמקצב! ובכלל, שיר מחורז איכותי הוא אחת הדרכים הנפלאות והיעילות ביותר ללימוד שפה ולהעשרתה (לא רק אצל ילדים), וכל המקדים הרי זה משובח.

כך גם בספר הקרטון החדש של אדוארד אוספנסקי הרוסי (לא לבלבל עם המורה הרוחני פטר ד' אוספנסקי!), בתרגומה הנפלא של עינת יקיר. דווקא כאן העברית ממש קלה ופשוטה, אבל לגמרי לא מתיילדת ולא עושה שום הנחות לקהל היעד - לא בתחביר, לא במשקל ולא באופן החריזה, השונה מהמקובל. וכך נפתחת העלילה: "בגן מופלא וענקי,/ אולי איננו ענקי,/ אולי בכלל בגן חיות/ עם משפחתו באושר חי -/ פילון חמוד ולבבי./ אולי היה זה פיל-פילון,/ אולי היה סתם חזירון,/ תנין היה, אולי". וכך זה גם ממשיך בעמודים הבאים, כאילו הסיפור מסופר מפיו של שכחן מופלג, שאינו זוכר בדיוק על מה הוא מספר: "היה זה ערב אביבי,/ אולי בכלל ביום שרבי" (שבו יצא הפילון לטייל בלי אמא והלך לאיבוד) "ואז - גברת חסידה,/ אולי סנונית, לא חסידה,/ אולי בכלל ציפור-ילדה,/ בכל מקרה - ציפור/ ניגשה ברוך אל פילפילון,/ אולי בכלל אל חזירון,/ אולי בכלל אל התנין -/ הציעה לעזור". כמה חן, כמה מתיקות, איזה הומור משגע וכמה יפה זה מתגלגל מהלשון לתוך האוזן השומעת!

והאיורים של Ora Eitan הגאונה - איך אפשר לעמוד בפניהם? ולמה לעמוד? עדיף להתיישב, למצוא איזה קטין פנוי ולקרוא יחד פעם, ועוד פעם, ועוד הרבה פעמים נוספות. עונג אמיתי לבני שנה עד גן חובה, מינימום.

עם עובד