זה הולך לכאוב

עוד דבר שלומדים אגב אורחא בספר הזה הוא שבחורות בבריטניה, כשהן סתומות – סתימותן שוברת שיאים (כמו ההריונית שהתבקשה לומר לדוקטור באיזה שבוע היא, ענתה שהיא בקושי יודעת באיזה חודש, ואז אורו פניה – "הא, יש 4 שבועות בחודש, נכון? אז אני בערך בחודש ה-11"). קיי ממליץ לרופאים לא לספר במסיבות על מקצועם, אחרת ייאלצו להקשיב לאינסוף תלונות רפואיות ולהציץ בכל מיני פריחות ואיברים מוצנעים במקום ליהנות מזמנם החופשי, אבל פעם נקלע למבוכה כשדיברו באיזו מסיבה על הניקאב של המוסלמיות, שמתחתיו הן לובשות אולי לבנים יוקרתיים. "זה נכון," אמר קיי, "'ראיתי כל כך הרבה מוסלמיות אדוקות לובשות בגדים תחתונים סקסיים, וגם כמה עיצובי ערווה ממש מורכבים, כולל ראשי תיבות עם השם שלהן, ספירלות, מה שתרצו!" רק כשבחדר השתררה דממת אלוהים, הבין קיי שהגזים הפעם עם המסתורין וגילה לנוכחים שהוא רופא. ועוד השפעה טובה של הספר – בפעם הבאה שתלכו לרופא, תהיו כנראה הרבה יותר אמפתיים כלפיו (מניסיון). מתנה נהדרת להורים, לסבים ולחברים בכל גיל ומצב רפואי – להוציא אולי נשים בהריון (חכו לאחרי הלידה!), והתרגום של תומר בן-אהרון מעולה (247 עמ'). באתר "עברית" תוכלו לקרוא את ההקדמה והפרק הראשון ולרכוש עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה.