זה הולך לכאוב
זה הולך לכאוב

זה הולך לכאוב

אדם קיי

דבר אחד אני לא מבינה: למה הספר הזה ממוקם בטבלת רבי-המכר כ"ספר עיון"? מה פתאום עיון? רק כי אין בו עלילה מסודרת, עם התחלה-אמצע-סוף? איזה שטויות! המחבר אדם קיי חושף בו את עצמו ללא רחמים, והקוראת מוצאת את עצמה מתאהבת בו (אז מה אם הוא גיי), דואגת לו (הוא בקושי ישן, שלא לומר אוכל או נח, ומערכת היחסים שלו עם בן-זוגו האוהב והסבלן א' מקרטעת ומידרדרת קשות לאורך הספר בגלל עבודתו התובענית) ובעיקר חומלת עליו. ובד בבד, גם שמחה לגלות שמערכת הבריאות שלנו בארץ טובה פי אלף מזו של הבריטים המסכנים, שיהיו בריאים.

תשמעו, זה ספר אדיר. אולי לא בדיוק ספרות, אבל חתיכת אנושיות מדממת ומצחיקה למוות. הייתי מצטטת לכם פה קטעים, אבל לכי תבחרי קטע כשבכל עמוד יש אנקדוטה מפילה מצחוק (ודמע). זה בדיוק הספר לאנשים שפוחדים להיתקע בנסיבות חברתיות בלי נושא לשיחה, כי אפשר להעביר בעזרתו ערבים שלמים עם סיפורים משעשעים להתפקע מההתמחות של הרופא החמוד הזה (לשעבר. הבחור פרש מהמקצוע בכוחותיו האחרונים והפך לתסריטאי) בגינקולוגיה ובמיילדוּת. רוב המקרים בתחום הזה מסתיימים אמנם בתינוק צורח ובהורים מאושרים, אבל בדרך לסוף הטוב הזה עלולים לקרות מיליון סיבוכים, ולמחלקה של קיי מגיעים גם כל מיני בריטים שיכורים (בעיקר בסופי-שבוע ובחופשות חג המולד) עם חפצים שתקועים להם במקומות משונים בגוף, ולא ארחיב, ברשותכם. תקראו לבד. וכל ההמלצות בגב הספר נכונות ("מצחיק, מחריד ושובר לב", דיילי אקספרס), בחיי.

עוד דבר שלומדים אגב אורחא בספר הזה הוא שבחורות בבריטניה, כשהן סתומות – סתימותן שוברת שיאים (כמו ההריונית שהתבקשה לומר לדוקטור באיזה שבוע היא, ענתה שהיא בקושי יודעת באיזה חודש, ואז אורו פניה – "הא, יש 4 שבועות בחודש, נכון? אז אני בערך בחודש ה-11"). קיי ממליץ לרופאים לא לספר במסיבות על מקצועם, אחרת ייאלצו להקשיב לאינסוף תלונות רפואיות ולהציץ בכל מיני פריחות ואיברים מוצנעים במקום ליהנות מזמנם החופשי, אבל פעם נקלע למבוכה כשדיברו באיזו מסיבה על הניקאב של המוסלמיות, שמתחתיו הן לובשות אולי לבנים יוקרתיים. "זה נכון," אמר קיי, "'ראיתי כל כך הרבה מוסלמיות אדוקות לובשות בגדים תחתונים סקסיים, וגם כמה עיצובי ערווה ממש מורכבים, כולל ראשי תיבות עם השם שלהן, ספירלות, מה שתרצו!" רק כשבחדר השתררה דממת אלוהים, הבין קיי שהגזים הפעם עם המסתורין וגילה לנוכחים שהוא רופא. ועוד השפעה טובה של הספר – בפעם הבאה שתלכו לרופא, תהיו כנראה הרבה יותר אמפתיים כלפיו (מניסיון). מתנה נהדרת להורים, לסבים ולחברים בכל גיל ומצב רפואי – להוציא אולי נשים בהריון (חכו לאחרי הלידה!), והתרגום של תומר בן-אהרון מעולה (247 עמ'). כאן תוכלו לקרוא את ההקדמה והפרק הראשון: https://tinyurl.com/yy6nsvg8

הכורסא