

ראש בקתה וראש עץ
סקוט קמפבל
רוצים לתפוס ראש טוב? לכו לחנות ספרים ודפדפו קצת בספר הזה. הוא נועד כביכול לילדים? אין בעיה, תקנו אותו לילדים שאתם אוהבים, הם ייהנו מאוד (ניסיתי וראיתי), אבל זה לא אמור למנוע מכם לשקוע בו בעצמכם ולהתמוגג עד העצם, מה גם שהדמויות הפועלות בו הן חסרות גיל. האם העובדה שאני תרגמתי אותו מפריעה לי להיות אובייקטיבית? מה פתאום? אמנם חרשתי את הטקסט שוב ושוב כשעבדתי עליו, אבל הרי מדובר בקומיקס, אז לקרוא את הספר המודפס היה כמו לקרוא אותו לראשונה, ושככה יהיה לי טוב – נגנבתי עליו לגמרי. הוא גדוש הומור אבסורדי, מתוק להפליא ומצליח להתחבר גם לילדים וגם למבוגרים, אם כי ברמות שונות לגמרי.
בעולם שבו מתרחש הקומיקס חיים יצורים דמויי-אדם הנושאים על ראשיהם דברים שונים ומשונים, קטנים או ענקיים (כמתואר בציור הכריכה), והם נקראים לפי מה שיש להם על הראש. למשל – ראש נדנדה (שמתנדנד עליה ילד), ראש ספסל (שיושב עליו מישהו וקורא ספר), ראש בריכת שחייה (ששוחים בה אנשים רגילים), ויש ראש הר-געש, ראש באר-משאלות, ראש פח-זבל, ראש תחנת-אוטובוס ועוד ועוד. גיבורי הספר, ראש-בקתה וראש-עץ, הם חברים ממש טובים, קשורים מאוד זה לזה וגם עושים המון דברים יחד. כאן הם מככבים עם חבריהם בשישה פרקים: 'שלומות' (שניהם מתרוצצים כאחוזי תזזית ברחבי העיירה וזועקים "שלום!" לכל ראש שהם רואים), 'דיוקנאות' (ראש-בקתה מתנדב לצייר במסירות רבה דיוקן לכל דכפין), 'בּוֹרוֹת' (ראש-עץ חופר בור כדי למצוא בו אוצר – ללא מפה, אז ראש-בקתה מצייר לו מפה של המקום שבו הוא חופר), מחבואימים (כל הראשים מזדרזים להתחבא יחד, אבל ממי בעצם?), תִּגזוֹמוֹת (כמעט אף ראש לא מרוצה מהתספורות שראש-גינה עושה להם) ולבסוף 'בַּיי-בַּיִים' (השניים מנסים להיפרד בסוף בילוי משותף, ללא הצלחה: "טוב, אז ביי", "נתראה מתישהו" וכו' וכו', ולבסוף מתרחקים בצעידה לאחור, כדי לא לסובב את הגב זה לזה). לקינוח יש גם פרק "ראשים חברים" עם סיפורוני קומיקס קצרים בהרבה, בכיכובם של ראשים אחרים.
קשה להעביר כאן את ההומור המיוחד של הסיפורים האלה, אבל הם ישעשעו ילדים (בני 5–10) גם אם לא תמיד יקלטו את כל הניואנסים, הרמיזות ומשחקי המלים, בזכות התנופה והאנרגיה ההזויה שלהם – ומצד שני, גם בני נוער ייהנו ממנו (בדקתי והשתכנעתי) וגם מבוגרים שאוהבים להשתטות. מי אמר מסטולים? נו טוב, גם זו בהחלט אופציה, ראיתי מסטולים מאושרים עם הספר הזה, וכמוהם גם סחים-בלטה שחולים על הומור שטותניקי, וגם אנשים על הספקטרום, בגילים שונים. אל תגידו לא ידענו (91 עמ', מנוקד, מאנגלית: הח"מ, עורכת ספרי הילדים: רוני קנר-שניידר), כעת בהנחה בסטימצקי, באתר ההוצאה ובחנויות הספרים.
תכלת