דרך צלחה, נוח
נועם זיו
איך אפשר שספר יהיה גם מגניב ומשעשע בטירוף וגם שובר לב? עובדה, אפשר. הרי כל רגע בחיים יכול להיות כזה וגם כזה, תלוי מי מתאר אותו ואיך. וזה הכישרון המיוחד של נוח, גיבורו האוטוביוגרפי של נועם זיו, לספר את עצמו (בגוף שלישי!) ככה שבזמן הקריאה כל המיטה רועדת כשאת נחנקת מצחוק, שמא תעירי את האיש הנם לצדך, ובעמוד הבא את כבר נחנקת מדמעות.
בנוח התאהבתי עוד בספר הביכורים של זיו, "יום הולדת שמח, נוח" (שאחריו הגיע "כל הכבוד, נוח"); באשתו של נוח התאהבתי עוד הרבה קודם, כשאשת הסופר היתה העורכת שלי בעתוני רשת שוקן, אבל דמותה הקורעת בספר ההוא גרמה לי להתאהב בה עוד יותר. וגם זה אחד ההישגים הראויים לציון בספרו החדש והנפלא של זיו, יעיד בוודאי כל מי שמתגעגע לאיריס מור, שהוא משמש לה – כאילו אגב אורחא – מצבה חיה, יפהפייה ואוהבת, כראוי לה.
בספרו החדש נוח מתאלמן מאשתו חולת הסרטן (לאחר שהחליטה לסיים את חייה בהכרה מלאה, בטרם תהפוך לסיעודית) ובורח להודו, לדרמסאלה, בתקווה למצוא שם (בערמומיות!) נזירים טיבטים שיפרשו עליו בסודיות את חסותם החרישית כשיתמוטט ויקרוס, כפי שאין לו ספק שיקרה לו, בין השאר כדי לא ליפול למעמסה על שני בניו האהובים, המכונים כאן "המחושב" ו"הפוחז" (איש בספר אינו נקרא בשמו האמתי) אבל בעצם משאיר אותם בארץ לגמרי לבד, המומים, יתומים ומרוסקים לא פחות ממנו, והם גם מתחשבנים איתו על זה אחר כך, כפי שגם נוח עצמו מתחשבן בספר עם עצמו ועם אשתו המנוחה ועם כל העולם, ועושה זאת בחן כזה שמיד מתחשק לך לאמץ אותו. ספר נהדר, שתרצו לקנות במתנה לכל מי שאתם אוהבים ועוד אחד לעצמכם (199 עמ', ערך: אלי הירש). באתר "עברית" אפשר לקרוא את הפרק הראשון ולרכוש עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה נאה.
חרגול + מודן