טוק טוק טוק דופקים בדלת!
דבורה בושרי
אופס, הספר המתוק הזה מנוגד לגמרי להנחיות הסגר!!! ולכן תענוג לקרוא בו דווקא בימים אלה, כדי לזכור ולהזכיר חיים נורמליים מַהם, לפני שהילדים שלנו יתרגלו חלילה לשגרה המעוותת הזאת, שבּה אסור לבקר את בני המשפחה המורחבת ולארח חברים – האח הידד, בספר הזה הכל פתוח!!! ולכן מומלץ מאוד לקרוא בו בקול, שוב ושוב, עד שהמאזינים הפעוטים ילמדו אותו בעל-פה, כי לא רק הסיפור עצמו מלבב, אלא גם החריזה של הסופרת דבורה בושרי משובבת נפש ממש. וככה הוא מתחיל:
"בבניין אחד בלב ירושלים/ בדירה קטנה בקומה מספר שתיים/ גר ילד נחמד/ ושמו חיים./ כל יום בשעת צהריים/ יורד/ חיים/ במדרגות/ בזהירות/ מקומה מספר שתיים/ לקומה מספר אחת,/ ודופק בדלת של השכנה שלו – יעל". ומכאן מתחיל סיפור מתגלגל: יעל שואלת מי שם, חיים עונה ונכנס, כל אחד מהם עוסק בשלו שעה-שעתיים, ואז – טוק טוק טוק, דופקים בדלת. תחילה נכנסת אחותו של חיים, אחרי שעה-שעתיים דופקים ונכנסים גם האחים הגדולים, בעקבותיהם גם אמא ולבסוף גם אבא, וכולם לא שוכחים לשאול את יעל אם בני המשפחה האחרים לא מפריעים לה, והתשובה היא תמיד "מפריעים? מה פתאום?"
ובצדק, כי אצל יעל כולם מרגישים בבית. בזמן שהיא עצמה יושבת וכותבת, גם ה"אורחים" מתעסקים במשהו (שאינו כולל שום מסך, דרך אגב): מציירים, פותרים תרגילים בחשבון, קופצים על רגל אחת או שתיים (כל האחים), מנגנים בגיטרה ושרים (אמא) – עד שמגיע אבא, שהיה עסוק עד אז בבישול, ומזמין את כולם לעלות הביתה לארוחה – גם את השכנה יעל, כמובן. "יעל חושבת רגע או שניים./ בחדר המדרגות יש ריח כל כך טוב.../ וכבר נמאס לה לכתוב.../ 'תודה רבה,' היא עונה, וחיים צוהל:/ 'אני ליד יעל!'" ובכפולה האחרונה, ללא מלים, יושבים כולם יחד לשולחן בבית של חיים, מאושרים שבעתיים. מה יש פה לומר? ללקק את השפתיים. מותק של ספר בטעם של פעם (מזכיר קצת את ע' הלל), עם איורים מלאי חיים והבעה של איתן אלוא, לקטנים מגיל שנתיים ועד גן חובה, כעת במבצע באתר ההוצאה, אוצו רוצו
ספריית פועלים