מה שהיה היה
יעל גובר, מאיה שלייפר
הדברים הכי פשוטים הם גם הכי יפים, בעיניי לפחות. בפשטות יש תום, ישירות ואמת, ולכן הי א נוגעת ללב. כך גם הספר הזה: הוא נוגע בכל כך הרבה צדדים של החיים – צדדים שכל ילד ומבוגר מכירים מקרוב – בעזרת דיאלוג פשוט וישיר בין אמא-תרנגולת לבת-אפרוחית. טקסט בסיסי, מינימלי, בלי קישוטים ובלי תחכום ובלי קריצות., וכל כך יפה וחכם.
יעל גובר עשתה כאן מעשה ניסים ספרותי, ומאיה שלייפר הפליאה להלביש אותו בשמלה מלאת חיים של קו וצבע. הספר נפתח – כמה קלאסי – בביצה ובתרנגולת, והביצה אומרת לאמא: "הכי כיף היה בבטן שלך. אפשר לחזור?" ובתשובה עונה לה אמא: "לא, מתוקה. מה שהיה היה. ועכשיו..." מכפולה לכפולה האפרוחית שבקעה מהביצה גדֵלה ומתפתחת, ובכל פעם היא שָבה ושואלת את אמא אם אפשר לחזור לשלב הקודם, כי בו היה "הכי כיף", ואמא שָבה ומסבירה ש"מה שהיה היה, ועכשיו..." ומתי הבת מפסיקה לרצות לחזור אחורה, לזמן שבו היה לה "הכי כיף", אם בכלל? סליחה על הספוילר (כשממליצים על ספרי פעוטות, כמעט אין ברירה), אבל זה לא קורה כל כך מהר; גם לא כשהבת כבר ממש תרנגולת בוגרת – עד לכפולה הכמעט-אחרונה, שבּה היא עצמה כבר מטילה ביצה ודוגרת עליה. רק אז היא נראית שלמה עם עצמה... ויש עוד הפתעונת חמודה להפליא בסוף.
ככה קיבלנו סיפור קטן ויפהפה, שלם שאולי סך חלקיו אפילו גדול ממנו, כי הוא מכיל הרבה יותר ממה שנראה לעין. הוא מספר לפעוטות – כמעט בלי מלים – על דרך הטבע, על מהלך הזמן, על התפתחות, על הוֹרוּת, על הרצון הילדותי להיצמד למה שהיה, על הפחד הילדותי להתנתק ממנו; על היכולת הבוגרת להכיל, לקבל, להשלים, ולבסוף גם לאהוב (32 עמודי קרטון קשיחים, לפצפונים עד גיל 3, כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה).
כנרת