שני ואני

ספר הילדים החדש של מתן חרמוני כל כך חמוד, שקשה לא להתלהב ממנו (עם הסתייגות אחת קטנה, ר' בסוף). גם הילד המספר ישר מוצא חן בעינינו כבר בעמוד הראשון, כשאין לו תשובה מספיק טובה למורה ששואלת אותו מה עשה בחופש, ולכן הוא חושב קצת ועונה: "נסענו לטיול בג'מייקה. ומשם לאפריקה./ לא, סליחה, בעצם נסענו לאנטארקטיקה./ וגם לאגם טיטיקקה./ שזה בכלל בדרום אמריקה". ואז הילד יניב, שהוא ממש טוב בחשבון וטיפוס די הפוך מהגיבור שלנו, מתעצבן וקורא לו שקרן, כמו תמיד (ונענה "בחיי. אני לא משקר"). כי בכיתה יש כל מיני ילדים, מפרט גיבורנו, "וגם, למרבה האסון,/ יש לא מעט ילדים שממש, אבל ממש ממש ממש,/ טובים בחשבון./ אחת ועוד אחת תמיד יהיו שתיים,/ ושתיים ועוד שתיים תמיד יהיו ארבע./ ותשע פחות שש תמיד יהיה חמש, או משהו כזה./ אני, למשל, לא כל כך טוב בחשבון./ לא נראה לי הגיוני שלכל דבר יהיה רק פתרון אחד./ ולא שֵׁני./ אבל למרבה המזל לא רק אני חושב כך,/ ככה חושבת גם שָׁני."