בכאילו
נועה קלנר
תענוג לגלות ספרי ילדים שמציעים הרבה יותר ממה שנראה לעין, בעיקר כשזה קורה אגב אורחא, כביכול. על פניו זהו ספר שמתמקד במשחקי דמיון, כמו "נגיד ש..." בעזרת סיפור על שתי חברות משועממות. תחילה השתיים מחליטות לשחק ב"משפחה": שהן אחיות בכאילו, והכל בעולמן שונה ואחר בכאילו – משפחה אחרת, חיות מחמד מכל סוג ומין שבעולם, שלל בגדים ואביזרים ונסיעות למרחקים, הכל בכאילו – וכבר הדמיון מתחיל להשתולל. עצם היכולת, ההעזה אפילו, לחלום בהָקִיץ בקול רם, לבחור ולשַׁייֵם בלי בושה כל מה שהלב מתאווה לו, גם אם כלום לא הגיוני ולא מציאותי – זהו כמובן לב המשחק, כמו גם הזדמנות נפלאה ליוצרת המצוינת נועה קלנר למלא כפולות גדולות באיורים ססגוניים ומלאי חיים של כל מה שהלב מתאווה לו.
חלק עצום מההנאה שבספר טמון בכפולות המאוירות הללו, שמזמינות התבוננות מעמיקה בכל פרטי הפרטים, בתשומת לב ובלי למהר – מה שפחות קורה בעת קריאה משותפת עם הטף, מן הסתם; כי למבוגרים לא תמיד יש סבלנות או חשק לאפשר צלילה ממושכת כזאת בכל כפולה, וגם הרבה יותר כיף להתבונן בציורים כאלה ביחידות, כמדומתני. חדי עין ואוזן ישימו לב בוודאי שהחברה עם הצמה קצת יותר דומיננטית מהשנייה, והיא זו שמציעה את רוב הכיוונים למשחקי ה"כאילו", בעוד שהחברה עם הקוקו בעיקר משתפת פעולה, אבל עד מהרה הקוקו דורשת שוויון – והצמה שוקלת את המצב, ומקבלת; וזה מוצג בצורה כל כך חמודה ועדינה. לקראת הסוף יש עוד טוויסט מתוק שלא אחשוף כאן, רק שבזכותו מתברר שלפעמים כיף גם לְפַחֵד-נורא-בכאילו.
וכך קיבלנו ספר שמציע הרבה יותר מסיפור: גם השראה נהדרת לבילוי זמן מרגש ומענג במשחקי דמיון, לבד או עם חברים או במסגרת משפחתית, דווקא כשאין בסביבה שום דבר או אביזר להיעזר בהם, כמו בנסיעה ממושכת ברכב; גם תצוגה מרהיבה של כל סוגי הדברים שאפשר להעלות על הדעת בעולם דמיוני – בתים למיניהם מרחבי העולם, משפחות מצחיקות ושגעוניות, שלל חיות פרא מכל קצוות תבל כחיות מחמד, מאכלים שמתחשק ללקק אותם ישר מהדף, צעצועים, בגדים, קישוטים ואביזרים; וגם שיעור בחברות טובה, בהקשבה, בביטוי עצמי וברגישות לזולתנו. הספר מומלץ משום מה לפעוטות ולילדי גן, אבל הגיבורות נראות מבוגרות יותר, ולדעתי הוא מתאים מאוד גם לגילאי ראשית קריאה (38 עמ', עורכת ספרי הילדים: עדי זליכוב-רלוי, כעת בהנחה באתר ההוצאה ובאתר "עברית").
ידיעות ספרים