גְרַנְטָה - מגזין לספרות חדשה

לאנשים שנולדו באמצע המאה הקודמת, כתב-עת חדש נותן איזו תקווה שלא כל צורות התַרבות שגדלנו עליהן ייכחדו כליל בשנים הקרובות, ומי שזוכר את ההתרגשות שאחזה בדור שלי פעם לקראת גיליון חדש של “סימן קריאה“, למשל, יודע במה מדובר. איפה עוד אפשר להתענג על תפריט טעימות ספרותי מגוון ומשובח בשפה העברית, הגדוש דברי שירה וסיפורת מאת מיטב הכותבים בארץ ובעולם? דומני שרק במהדורה העברית של GRANTA - מגזין שרואה אור מדי שנה בעשרות מדינות וב-14 שפות - יוזמה שצמחה מתוך חנות הספרים סיפור פשוט (מו"ל: רוני קרמר, עורכת ראשית: מירה רשתי). כל גיליון מוקדש לנושא מסוים, וכל הגליונות שזכיתי לדפדף בהם מצוינים. הגיליון החדש, מס' 7, מוקדש ל*כסף* - נושא לא שגרתי כשמדובר בספרות - ובו בעיקר סיפורים של כותבים בעברית: Ayelet Tsabari (על עוני וכתיבה), יואב כץ (על עורך לשון שסוחט מתרגמת, סיפור שישעשע את עמיתיי למקצוע), איילה בן-לולו (על הפער בין החיים בבית לבין דרישות המוסד החינוכי), מאירה וייס (על ה'צנע'), Yehezkel Rahamim (על שיחה בהודו עם יוגי-באבא בענייני כסף וחובות), איריס אליה כהן (על ביקור של מעקלים בבית), מחזור שירים בבכורה עולמית של מנשה נוי (על חוסר האנושיות בעידן הקפיטליזם) ועוד - לצד סיפורים מתורגמים של ריצ'רד ריינר (על שנותיו כגנב ושודד), נביל עודה ("אינתיפאדה"), לזלי ג'יימיסון ("למחרת נצחונו של טראמפ") ואחרים, ובין לבין עבודות צילום של דוד עדיקא, אנה ים, בועז אהרונוביץ' וניר עברון. כתב עת כזה (288 עמ'!) הוא ממש פריט חובה ליד המיטה או כורסת הקריאה – בדיוק מה שהרופא רשם לכל סוג של מצב רוח, דרגת עייפות או ביאוס כללי מהחיים, סקרנות וסתם חשק לטעום משהו קטן וטוב, פעם ממתק כזה ופעם שיקוי אחר. עד כה קראתי בערך שליש גיליון והייתי מרותקת.