היקשרויות עזות
היקשרויות עזות

היקשרויות עזות

ויויאן גורניק

היקשרויות עזות! איזה יופי של מושג – למי מאיתנו לא היו היקשרויות עזות? אתם יודעים, מערכת יחסים כזאת שאיך תגדירו אותה בדיוק, אהבה? חברוּת? ידידוּת? חיבה עמוקה? מה היה לך שם, עם הנפש המסוימת ההיא, שסיבֵּךְ לך ככה את החיים? ובכן, הנה התשובה: היקשרות עזה. לכל אחד יש כמה כאלה, חלקן נצחיות וחלקן נשכחות וחלקן נמשכות גם אחרי המוות: עם אמא, עם אבא, עם חבר או חברה שאחר כך הופכים לזרים, אבל השאירו בך חותם בל יימחה.

ואיך היא כותבת, הסופרת, על ההיקשרויות שלה ועל מה שמתחולל בנפשה בעקבותיהן, ככה שאת מבינה אותה כל כך טוב ולעומק, כאילו גדלתן יחד באותה שכונה, אפילו שהיא מסתובבת רוב הזמן במנהטן באלף הקודם. ומטבע הדברים בספר שכזה, ה"מָאמָא" היהודייה שלה תופסת בו לא מעט עמודים, כי זאת ההיקשרות הכי עזה אצל רובנו, לטוב ולרע, וכמו שהיא מתארת אותה, לא נותר אלא לשמוח אם אצלנו זה היה אחרת: "היא זחלה לי על העור. היא היתה בכל מקום, על כל-כולי, מבפנים ומבחוץ. כמו מבעד לקרום-תא, ההשפעה שלה דבקה בנחיריי, בעפעפיי, בפי הפעור. שאפתי אותה לתוכי בכל נשימת אוויר. התנמנמתי באוויר סְפוּג האֶתר שלה, לא היה בכוחי לחמוק מהקלאוסטרופוביה של נוכחותה השופעת, מקיומה, מהנקביות החונקת והסובלת שלה".

אבל בין לבין מבליחות דמויות אחרות, נשים וגברים, בעיקר גברים, והיא מתארת את היחסים שלה איתם ואיך השפיעו על חייה במלוא כשרון הכתיבה המעולה שלה, ואי-אפשר להפסיק לקרוא, וכל זה לא היה מענג כל כך אלמלא התרגום המעולה של רעות בן יעקב (עריכה והגהה: דיתה גוטמן, 212 עמ'). ספר שתרצי לתת לאמא שלך, לחברות שלך, וגם לקרוא בעצמך עוד פעם – כמו רוב הספרים המעולים של תשע נשמות, והסיבה היחידה שאני לא כותבת *כל* הספרים של תשע נשמות היא מפני שעוד לא קראתי את כולם, לכל הרוחות (כעת במבצע באתר ההוצאה!), אבל אני בדרך.

תשע נשמות