כשסבא אליהו היה קטן

כך גם בספר על סבא אליהו, שמבוסס על סיפורים שלוי שמע מאביו (שלו ושל רשף לוי ושאר אחיהם) על ילדותו בת"א של שנות ה-30 - ילדות לא קלה בכלל, כזו שהילדים של ימינו לא יכולים להעלות בדעתם. בפתח הספר מונה לוי רשימה של דברים שלא היו לגיבור הספר, ומלבד כל מכשירי החשמל שיש לכולנו ואז טרם הומצאו, כוללת הרשימה גם דברים בסיסיים כמו אוכל, תרופות, נעליים, מיטה, בגדים להחלפה, צלחת, סכו"ם, ילקוט, גרביים ואפילו רצפה בבית לא היתה, ואמא שלו עבדה כמשרתת בבית של הילד הכי עשיר בכיתה, ואבא שלו מכר בוטנים קלויים (שלרוב היו בעצם שרופים) בגביעים מנייר מגולגל בכניסה לקולנוע. לא זו בלבד, לאליהו היתה רגל אחת קצרה מהשנייה, כי פעם היא נשברה בגלל קפיצה נועזת מקיר גבוה, ומאחר שלהורים לא היה כסף לגבס, אמא שלו גיבסה לו אותה בבצק, ויום אחד הוא היה כל כך רעב שניסה להכין לעצמו מרק ממים ומלח, ולבסוף פורר פנימה את הבצק מהרגל, ואפילו אבא שלו אכל מהמרק האגדי הזה, ובסוף הפרק יש גם מתכון למרק כזה, וההוראה הראשונה היא "שיברו את הרגל", ואחריה הוראות איך להכין בצק ולכסות בו את הרגל השבורה, להמתין שבועיים עד שהבצק יתקשה ויתלכלך מעט, לצום שלושה ימים כמו סבא אליהו, להרתיח מים בפח של מלפפונים חמוצים - בקיצור, הבנתם. גולת הכותרת בספר היא גניבה מתוחכמת מאוד שסבא אליהו הילד יזם והציל בכך את משפחתו מחיים של בושה ועוני, ולוי מתוודה בפני קוראיו: "פעם אחר פעם ניסיתי לחשוב איך לספר לכם את הסיפור הזה בלי הגניבה שקרתה, אבל הבנתי שאי-אפשר", וזו אולי דוגמה לחן ולקסם המיוחד של סיפוריו של לוי - שהוא כל כך פתוח וישר ואמיתי עם קוראיו (וזה קורה גם בספרו הנהדר למבוגרים "תוחלת החיים של אהבה" - לא קראתם? אוצו רוצו) שאי-אפשר שלא להיקשר אליו בעבותות של אמון וחיבה וסקרנות. מעבר לאיכות הסיפור מדובר בעיניי בספר חשוב מאין כמוהו בימינו, כשילדים לא מסוגלים להעלות בדעתם איך חיים בלי טלפון, מחשב וטלוויזיה, והנה מתברר שלאבא של אחד מסופרי הילדים האהובים בארץ לא היו אפילו תחתונים להחלפה כשהיה קטן, והוא ישן על ערימת עיתונים ישנים והתכסה בעיתונים ישנים, והכל היה באמת, והכל כל כך מעניין שאי-אפשר להפסיק לקרוא.