חוּם
חוּם

חוּם

הוֹקוֹן אֶברֶאוֹס

מה יש להם שם בסקנדינביה שמעניק לסופרי הילדים שלהם גישה צלולה ומדויקת כל כך למעמקי נפשו של ילד – כל ילד בעולם? את קוראת ולא מאמינה שמישהו מבוגר (מלבד אסטריד לינדגרן, טובה ינסן ודומיהם) יכול לכתוב כך, מתוך לבו של ילד בן שש-שבע, בלי לזייף במיליגרם: "מאוחר יותר בערב בא אבא של נחום לאסוף אותו. ואז אבא סיפר לו. הוא אמר שסבא מת. 'טוב,' אמר נחום ולבש את המעיל שלו. הוא יצא מהבית, התיישב במכונית והתחיל לקלף מדבקה מלוח השעונים. אבא בא כעבור זמן קצר. הוא התיישב במושב הנהג, נעץ את המפתח בחור המצת, אבל לא סובב אותו. 'הכל בסדר איתך?' שאל. 'הכל טוב,' אמר נחום. הוא בהה בשאריות הלבנות שנותרו מהמדבקה. אבא התניע את המכונית, והם נסעו הביתה".

כך מסתיים הפרק הראשון בספר הנפלא הזה, שנוגע במקומות עמוקים בנפש הילד ובחוויות שהוא לומד להתמודד איתן בעולמו הצעיר, ובראש ובראשונה – אובדן ומוות. הסבא האהוב על נחום הקטן מת בראשית הספר, אבל אצל נחום "הכל טוב", כביכול. ילדה מכיתתו מספרת לו שלא הצטערה כשסבתה הלא-נחמדה והמשוגעת מתה לפני שנה ושואלת אותו אם הוא עצוב. "לא," אומר נחום, "אבל סבא היה מאוד נחמד". "אז אני לא מבינה איך אתה לא עצוב," היא מתפלאת.

הספר כתוב בגוף שלישי אבל מתבונן בעולם מבעד לעיניו של הילד. הוא וחבריו נקלעים לעימות עם בריונים גדולים מהם וממציאים לעצמם דמויות של גיבורי-על, שנוקמים באויביהם בעזרת צבע שדומה לשמם (ולכן בחרה המתרגמת הנהדרת דנה כספי – המעשירה את מדפינו בתרגומיה לשלל פנינים חדשות וישנות מהספרות הסקנדינבית, כן ירבו – לעברת את שמות הגיבורים כדי שיתאימו לשמות הצבעים בעברית, כפי שהסבירה בהקדמה מאירת העיניים לספר). הדינמיקה בין הילדים בין עצמם ובין המבוגרים כל כך אמיתית, שנדמה שקשה להמציא אותה, כאילו הכל מועתק מהחיים בקופי-פייסט, ולכן זה כל כך נוגע ללב ומרגש, וכבר סיפרתי מספיק. השאר כתוב בגב הספר, והפרחים להוצאת טל-מאי ולעורך יותם שווימר. יהלום ספרותי לבני 5-9.

טל-מאי / ידיעות ספרים