שנת השועל
רות עפרוני
לפעמים את קוראת ספר ומתאהבת בסופרת, מרגישה שמצאת חברה חדשה, שמספרת לך על חייה בגילוי לב כמו שרק חברה טובה יודעת לספר. אבל בספר הזה יש הרבה יותר מגילוי לב - החברה המהממת החדשה שלך מגלה בו גם את הקישקעס, את הרחם והשחלות, את התשוקות הנסתרות, את השדיים (שהיא קוראת להם גם ציצי וגם "פוּפוֹת", כמו סבתא של בעלה), את התחת ואת שיער הערווה ואת הכּוּס, ואת בעלה המותק שהכירה מאז שהיו ילדים ושגם בו איך אפשר שלא להתאהב, במיוחד שהוא מופיע בספר (כמו כל האחרים) בשמו האמיתי ואפשר לגגל אותו ולראות אותו ביוטיוב (דוקטור! וחתיך!) מסביר על ביו-רפואה מערכתית, ולא סתם כתוב בסוף הטקסט של גב הספר "זהו ספרה הראשון, ובעלה מאוד מבקש שלא תקראו אותו" כי לא בטוח שהיה מתנדב מרצון לחשיפה כזאת, אף שכאמור, היא עושה לו רק טוב. רות עפרוני Ruth Efroni כתבה כאן סוג של יומן - כרעיה וכאמא לארבעה וכמורה לצילום בתיכון וכמתבגרת פרועה ורגישה להחריד באמצע שנות ה-40 שלה - וכולו פרקים-פרקים וכל פרק הוא סיפור, אבל כולם מתקשרים זה עם זה כרונולוגית ואסוציאטיבית, כך שבהחלט חשוב (ותענוג) לקרוא אותם לפי הסדר, על שנה בחייה שבחרה לקרוא לה "שנת השועל". וזה מצחיק ופראי ומרתק ואפילו מרגש. הנה, קחו ציטוט מקרי מפרק שבו רותה (או רות, או רותי) חוזרת הביתה בלילה מהצגה אחרי שנסעה לה העירה:
בחדר השינה בבית האור דלק. סול שכב במיטה בגבו אליי. לא ידעתי אם הוא ישן או עושה את עצמו. רציתי להגיד לו שסליחה. שאני מצטערת שנסעתי לתל אביב. שהלכתי להצגה בלעדיו. שהשארתי אותו עם כל הבלגן של הערב והילדים והכלים וההשכבות (...) שכוח-העל שלי זה להמציא מחשבות לאנשים שאני לא מכירה. אבל כל מה שיצא לי זה, "ראיתי הצגה עם אשה עירומה." "מישהי מפורסמת?" הוא שאל והסתובב אלי. "אולי," אמרתי. "לא כל כך מבינה בשחקניות." "זאת היתה חנה מרון?" "לא, היו לה שתי רגליים." "זה היה איבגי?" "לא, היה לה כּוּס. ראיתי." "אז היא לא מפורסמת," הוא אמר.
יכולתי לצטט לכם עוד הרבה קטעים אולי יותר מייצגים ויותר מצחיקים, אבל תחפשו אותם לבד. כדאי לכם, בחיי. גם גברים יתאהבו בספר הזה, או בסופרת, או בבעלה ובהוריה, או בכולם יחד. מומלץ בחום! (206 עמודים שנקראים בשטף ובכיף. ערכה: Alma Cohen Vardi כנרת זמורה דביר. ציור העטיפה המשגע: ELEANOR TAYLOR
הוצאת כנרת זמורה דביר