איכשהו היה אצלנו בבית אקדח
איכשהו היה אצלנו בבית אקדח

איכשהו היה אצלנו בבית אקדח

מיה גורן

לא בטוח שהייתי מתחילה בכלל לקרוא את ספר הסיפורים היפה הזה, אלמלא הצירוף המסקרן כל-כך של שמו המיוחד והעובדה שהכותבת נרצחה בידי בן-זוגה בדיוק היום לפני שנה (איזה צירוף מקרים מצמרר, כרגע נודע לי), כשהיתה בהריון.

משהו בצורת ההגשה של הספר, בעובדה שרק בסופו נכתב בקצרה סיפורה של הסופרת (בידי אחותה), בכך שהוא נפתח בשיר שמתחיל כשם הספר ["איכשהו היה אצלנו בבית אקדח./ אני דווקא לא רציתי,/ אבל דיוויד אמר שצריך (...) גרנו בשום מקום (...) וכל קול/ של מכונית שעוברת/ הקפיץ אותנו/ משלוותנו/ המדומה"], בסיפור הראשון והמוזר שנקרא "אני והילד", שמדלג בין גוף ראשון ושלישי, ואז בסיפור היפה והמוזר הבא ובאלה שאחריו (שחלקם התפרסמו בכתבי עת ספרותיים) - כל אלה גרמו לי לא להניח את הספר מהיד. אכן, אבדה לנו יוצרת מוכשרת, מקורית ומעניינת להפליא, שידעה לספר סיפורים אחרת וחלמה להוציא ספר, וחלומה התגשם רק אחרי מותה הטראגי.

מומלץ בחום למי שאוהב סיפורים קצרים וקולות חדשים הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים Sigal Zalait

הקיבוץ המאוחד