השחף
השחף

השחף

אנטון צ'כוב

פעם חבר הסביר לי למה הוא משתגע כשהוא מנסה לקרוא ספרות רוסית: איך אפשר לעקוב אחרי הדמויות השונות ולהבין מיהו מי, לעזאזל, כשהשמות לאורך העלילה משתנים ללא הרף? פעם שם פרטי ופעם שם חיבה ופעם שני שמות ולפעמים רק שם משפחה ולך תדע איזה שם שייך למי, חתיכת בַּלבָּלָה! מירי רגב, למשל, לו היתה דמות במחזה של צ'כוב, היתה נקראת פעם הגברת רגב ופעם מרים סיבוני ופעם מימי בת מרסל-מרסדס ופעם מיריצ'קה ופעם מריומה, ועכשיו לכי תביני למי התכוון המשורר, כלומר הסופר הרוסי.

כך גם ב"השחף": קוסטיה הוא שם החיבה של קונסטנטין גברילוביץ', הנקרא לעתים גבריליץ', ולעתים רק בשם משפחתו – טרפלב. פיוטר ניקולאייביץ' נקרא גם פטרושה או פטרושקה כשאינו נקרא בשם משפחתו, כלומר סורין, ומריה איליניצ'נה היא בעצם מאשה, ועכשיו לכי תזכרי איזוהי בתה או כלתה של פולינה אנדרייבנה או אירינה ניקולאייבנה ארקדינה (שהיא גם טרפלבה עפ"י שם נישואיה) ומי בנה או אחיה, ולכן בדפים הראשונים את מעלעלת הלוך ושוב בין דפי המחזה לבין דף הנפשות הפועלות שבהתחלה ומחשבת את קצך לאחור. למרבה המזל, בהצגה של תיאטרון גשר (כפי שכותב המתרגם רועי חן באחרית הדבר המאלפת והמרתקת שלו) הוחלט לקרוא לכל דמות בשם אחד בלבד. אבל נינה – היא נינה, מה יש לדבר, עם נינה אנחנו לא מתבלבלים מהתחלה ועד הסוף (המר).

אני כבר לא זוכרת אם קראתי את "השחף" בעבר בתרגומים קודמים – רוב הסיכויים שכן, אבל עובדה שלא זכרתי. אין לי הרבה מה להוסיף על גדולתו של המחזה או של צ'כוב, כי המתרגם עושה זאת טוב ממני באחרית הדבר הנ"ל שכתב, אבל אין ספק שהתרגום שלו פשוט נפלא ונהדר ומהמם. למרות כל השמות הרוסיים, תענוג לקרוא – ולשמוע באוזני רוחך – את הדמויות מדברות ומלהגות ומקוננות ומתלהבות בעברית טבעית וקולחת, יפהפייה ועם זאת לגמרי מדוברת, בהירה וזורמת ומלאת רגש. אז עד שתראו (אם טרם ראיתם) את המחזה שתרגם רועי חן בתיאטרון "גשר", מומלץ מקרב לב לקרוא את הספרון הקט והצנום (פחות מ-100 עמ', ערכו: סיון בסקין ודורי מנור) בהנחה נאה בחנות "המגדלור".

הָ21