עין תחת שן
ריקרדו סטרפאסה
אי אפשר לפתוח את ההמלצה הזאת בלי מלה טובה על הוצאת תשע נשמות, שלטעמי האישי אפשר להמר בעיניים עצומות על כל הקטלוג שלה. ראשית, כי כל ספר שלה הוא פנינה ספרותית שנבחרה בפינצטה; שנית, כי כל הכותרים קטנים ורזים ובקושי תופסים מקום על המדף בבית (יתרון שאין לזלזל בו!), ולנוסעת המתמידה קל לארוז לדרך מבחר כותרים כאלה בכיסי התרמיל או המעיל ולחסל אותם במחי חופשה; שלישית, כי התרגומים שלהם תמיד מעולים, ותענוג לקרוא אותם; ורביעית, למי יש כוח לשקוע בימים טרופים אלה בספר תובעני ועבה, שמרגיש כמו ארוחה כבדה לבנאדם חסר תיאבון? אז במקום להתנזר מקריאת ספרים לגמרי (כמו שקרה לאחרונה לרבות וטובות מחברותיי) אפשר למצוא אצלם שפע של מנות קטנות ואיכותיות – ולו כדי להיזכר כמה טוב לקרוא, כי אם משהו מסוגל להעיף אותנו מדי פעם לעולם אחר בתוך הראש שלנו, ולא דרך מסך שמישהו אחר עיצב בשבילנו, הרי זה ספר שכתוב היטב.
כמו למשל הספר הזה, שיצא באוגוסט 2021, ומצאתי אותו במקרה על המדף ופתחתי אותו בלי שום ציפיות, כי הכריכה האחורית הבטיחה "פסטיבל אימה הומוריסטי" ולא הייתי בטוחה שזה מה שידבר אלי כעת, אבל אחרי שפתחתי כבר היה מאוחר מכדי להפסיק, כי הפתיחה הצחיקה אותי מאוד ורמזה על סיכוי טוב שהספר הזה הוא בעצם בדיחה, אז נתתי לה לסחוף אותי ולא הצטערתי. הייתי מצטטת אותה שתצחקו איתי, וכבר כמעט התחלתי, אבל אז הבנתי שבתקופה כה מטורגרת, גם אם העלילה אבסורדית להתפקע, עדיף לא לצטט קטעים על חלקי גופות קטועים. אז לא אצטט, אבל כן אומר שהספר כל כך משוגע, שאפשר לשקוע בו ולשכוח מהעולם, ולצחוק כל הדרך עד הסוף (ואז קצת פחות, כי דומני שהסוף טיפה מפוספס).
לסיכום, גם כותר שאינו מהמשובחים בקטלוג ההוצאה הוא עדיין חוויית קריאה משתלמת: מין פרודיה מבריקה על סיפורי בלשים, שהסופר מקצין עד גבול הפארסה. תרגמה מעולה מספרדית: רינת שניידובר. 75 עמ', להשיג בחנויות הספרים או עותק דיגיטלי בהנחה נאה באתר ההוצאה.
תשע נשמות