המשקיפות
עדנה מזי"א
לא הספקתי להכיר את עדנה מזי"א, לצערי, אבל "המשקיפות" שלה הוא כמו דרישת-שלום חמה, חיה ותוססת ממי שהיתה – וכך חשתי עוד לפני שקראתי את אחרית הדבר המרגשת מאת בתה אלישבע, המעידה כי הספר אינו רק יצירתה האחרונה של אמה, אלא גם "היחידה שהיא כתבה על עצמה ממש, מין 'פרוזה אוטוביוגרפית' על האדם הכל-כך מיוחד שהיתה. דמותה הצבעונית, דעותיה הנחרצות על כל דבר, המאכלים הפשוטים והרגליה המיוחדים שזורים לאורך הרומן כולו (...) כמו ד"שים קטנים מהעולם הבא". לפי הגיבורה שהיא מתארת, די ברור לי שהייתי נדלקת עליה, ושיכולנו להיות חברות מצוינות ולהצחיק זו את זו.
כי כן, סבתא של יהלי בת ה-16 מספרת כאן בגוף ראשון איך עולמה מתהפך עליה כשנכדתה, שאיתה היתה בקשר רופף למדי, עוברת לגור אצלה – ולמרבה הפתעתה היא מתאהבת בילדה ובסיטואציה, ושתיהן נקלעות להרפתקה מסחררת (תקראו בצילום הגב, אם חשוב לכם). עד מהרה מתחילה העלילה להתכתב עם עלילות גברת מארפל של אגתה כריסטי, וזה לא מפריע לנו – להפך: התעלומה הבלשית קשורה לעולם התיאטרון שמזי"א מכירה היטב מבפנים, והיא גם רצינית וגם חמודה ומשעשעת, ומהיכרותנו עם מפעלותיה הקודמים של מזי"א ז"ל, מובטח לנו שדבר אחד לא יהיה פה – משעמם.
ואכן כך הוא, ואל תתיימרו לפצח את התעלומה בעוד מועד, כי מזי"א יודעת לשמור את הקלפים הטובים שלה ממש לסוף, ולהשחיל איזה טוויסט טוב מדי פעם. אז אם בא לכם לבלות כמה שעות עם סבתא חכמה, מצחיקה ואותנטית, שפותחת בפניכם את הראש ואת הלב שלה בסיפור מרתק שכתוב להפליא, עם סוף מענג מאין כמוהו – הנה מצאתם (268 עמ', השלימה והביאה לדפוס: מעין רוגל, ערך: יונתן שגיב), כעת בהנחה באתר ההוצאה.
כתר-מודן