עולם האמת
חגית בנזימן
איזה כיף – ספר ילדים למבוגרים! כולו חרוזים מושלמים ומנוקדים, עם איורים חמודים, ממש כמו שכותבים לקטנים – רק שהתוכן מתאים לגדולים, ולא פחות מזה לגדולות. כי למרות כותרת המשנה "איש פרטי בהחלט", ואף שהספר אכן פותח בפרופסור שמגר, האיש הפרטי בהחלט, שהיה פרטי עד שמֵת, והלך לעולם האמת, ואז כבר היה אפשר לחטט, ונתגלו כל מיני פרטים שאיש לא שיער, אבל כיף לצטט – הרי שהגיבורה האמיתית של הספר היא רעייתו של הפרופסור, כלומר הגברת שמגר, שהפכה בבת אחת להיות האלמנה שמגר. ומה ידוע לנו על מר שמגר? ובכן, בעיקר ש"פְּרוֹפֶסוֹר שַׁמְגַּר/ הָיָה אִישׁ מְבֻגָּר,/ הוּא הָיָה אִישׁ מֻכָּר/ בַּמָּכוֹן לְמֶחְקָר (...) הוּא הָיָה אִישׁ מַרְשִׁים,/ הוּא הָיָה אִישׁ בּוֹלֵט/ אַךְ לְכָל הַדֵּעוֹת,/ אִישׁ סוֹדִי בְּהֶחְלֵט. (...) הוּא הָיָה אִישׁ הָגוּן,/ הוּא הָיָה אִישׁ מוּסָר,/ מֵעוֹלָם לֹא אִיחֵר,/ מֵעוֹלָם לֹא חָסַר"... אך "מַכָּרָיו בַּמָּכוֹן/ לֹא יָכְלוּ לְנַחֵשׁ/ מָה בְּלִבּוֹ שֶׁל שַׁמְגַּר מִתְרַחֵשׁ./ מִמָּה הוּא עָצוּב,/ מִמָּה הוּא חוֹשֵׁשׁ,/ מִמָּה הוּא שָׂמֵחַ,/ מִמָּה מִתְרַגֵּשׁ/ וּמָה בְּבֵיתוֹ/ יְחָסָיו עִם אִשְׁתּוֹ,/ וְאֵיךְ הוּא כְּבַעַל/ וְאֵיךְ הוּא כְּאָב/ וְהַאִם הוּא שֻׁתָּף/ לְחִנּוּךְ יְלָדָיו", עַד שֶׁ"בּוֹקֶר אֶחָד/ הַפְּרוֹפֵסוֹר שַׁמְגַּר/ לֹא הוֹפִיעַ בַּזְּמַן/ לַמָּכוֹן לְמֶחְקָר", וזאת מפני שהפרופסור, שהיה "אִישׁ סוֹדִי בְּהֶחְלֵט,/ בְּאוֹפֶן פְּרָטִי בֶּאֱמֶת/ מֵת".
ומרגע שנפתח הבית לקבל את אורחי ה"שבעה", התגלו כל מיני פרטים ממה שהיה פעם סודי: "הָיָה מִי שֶׁאָמַר/ שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל שַׁמְגַּר/ עָמְדָה בַּמִּטְבָּח/ וְעִשְּׁנָה שָׁם סִיגָר./ הָיָה מִי שֶׁסִּפֵּר/ עַל אַמְבַּטְיָה מוּזְנַחַת,/ עַל תְּמוּנָה שֶׁל עֵירוֹם/ בְּפִנַּת הַמִּקְלַחַת" ואם פעם, בחנות המכולת המקומית "הִרְבּוּ לְלַחְשֵׁשׁ/ וְנִסּוּ לְנַחֵשׁ/ מָה בְּבֵיתוֹ/ שֶׁל שַׁמְגַּר מִתְרַחֵשׁ", ו"מִפַּעַם לְפַעַם/ תָּמְהוּ וְתָהוּ/ מִי שׁוֹתֶה בִּירָה?/ זֶה הִיא אוֹ זֶה הוּא?" וְגַם "מִי לוֹעֵס מַסְטִיק/ מִשְּׁנֵי הַשְּׁמַגְּרִים/ וּמִי מְעַשֵּׁן שָׁם/ אֶת כָּל הַסִּיגָרִים?" הרי "עַכְשָׁו, כְּשֶׁנִּפְטַר/ הַטּוֹטוֹ נִפְתַּר/ כִּי גְּבֶרֶת שַׁמְגַּר/ הִפְסִיקָה לִקְנוֹת/ לֹא תַּאֲמִינוּ,/ דַּוְקָא גְּבִינוֹת". וכך ממשיך הספר ומלווה את האלמנה, שכעת מהווה מוקד לסקרנות השכונה, עד יום השנה לזכרו של המת, ומסתיים בבית המנוחות, בין הספד ושיחות, ומתיר לנו לנחש בעצמנו איך האלמנה המשיכה בחייה, בלי שום הפי אנד, כי בכל זאת, זה לא ספר ילדים. ועדיין – תענוג!
למעשה מדובר במתנה הכי חמודה שתוכלו להעלות על דעתכם, כשבא לכם לתת תשומת לב למישהו אבל אתם לא בטוחים אם הם אוהבים שוקולד, או אולי נמנעים מגלוטן, ושמא טבעוניסטים רחמנא ליצלן, או מתנגדים לפרחים קנויים (אני למשל מעדיפה פרחי בר בלתי מוגנים, או פרח נאה מגדר חיה) – אז הנה מצאתם: ספרון מתוק ומצחיק, שלמרות עיסוקו במת ובאלמנתו אי אפשר לקרוא אותו בלי לחייך, כי הוא מחורז ומאויר בכל כך הרבה חן וכישרון (45 עמ', איורים מקסימים בשחור-לבן: נעם נדב) – כולה 45 שקל באתר ההוצאה! – ושימחתם לבב אנוש.
קרן