עקוב אחר שינויים
סייד קשוע
ואי וואי, זה ספר כל כך עצוב. הוא מזדחל לך ללב לאט, בהדרגתיות, חושף את עצמו זהיר-זהיר, ולמעשה רק לקראת סופו מוסט הווילון שהסתיר מה באמת קורה שם, בחייו של הגיבור המספר - וגם אז לא לגמרי, עדיין נותרת ביניכם מחיצה שקופה שלעולם לא תאפשר לך לגעת.
אני מתה על הכתיבה של סייד קשוע, בין הכותבים בעברית יש לו קול מיוחד במינו. מצד אחד - אמיץ שאין דברים כאלה, חושף בפני קהלו (הקורא או הצופה בסדרות שלו) בקלילות מפתיעה אמיתות קשות מנבכי הנפש - על זוגיות, הורות, חברות, נאמנות, משפחה - ומצד שני מסתכל בו בעין אחת חצי סגורה, חשדנית, המצפה לרע מכל, כאומר - שנינו יודעים שלא יהיה טוב. שהרי הוא כותב מתוך מעמדו המיוחד כערבי-ישראלי בתוך חברה שמחבקת אותו בזכות כשרונו אבל לעולם לא תקבל אותו עד הסוף, לא באמת תבין, לא באמת תזדהה, שתמיד תחשוד בו ובאהוביו. וכך הסיפור שלו טעון מראש, עוד לפני שמתחילה העלילה. באשר לעלילה, היא יותר מעניינת מאשר סוחפת - קצת מבולבלת, לא לגמרי מגובשת, כמו טיוטה מאוחרת, שניתן עוד לשפר וללטש ולערוך. אבל לספר הרי קוראים "עקוב אחר שינויים", ואכן יש בו לא מעט מחיקות - שורות שמסומן עליהן קו, כמו במסמך וורד עם "עקוב" - מה שמעניק לגיטימציה לחוויית קריאה כשל טיוטה.
לא אספר כאן על התוכן, תוכלו לקרוא בצילום את גב הספר, אומר רק שלכל אורך הספר אתה מיטלטל בין הסיפור שקורה לגיבור עם משפחתו ועם אשתו ששמה פלסטין, שאיתה התחתן כדי לנסות לתקן עוול גדול שגרם לה בטעות, בלי כוונה - לבין הסמליות שעולה ממנו. ובכל מקרה, כשאתה גומר לקרוא, הלב שלך כבד, אבל אתה לא מצטער לרגע שקראת.
כנרת זמורה דביר