כן ראיתי ממותה
אלכס וילמור
לפעמים, עד שאני מגיעה להקריא ספר חדש לאפרוח המשפחתי הצהבהב ג' (שעדיין הוגה את שמו ב-ד') אני לא באמת מבינה את גדולתו של אותו ספר. וכך קרה לי גם עם הספר המצחיק הזה, שבהתחלה חשדתי שלא יעבוד אצלנו בגלל הממותה, כי חשבתי שילדים לא יודעים מה זה ממותה. ובכן טעיתי! או כמו ש-ג' (המכונה בפיו ד', כזכור) הכריז: "בטח שאני יודע! ממותה זה כמו פיל של פעם", ומיד ביקש לקרוא את הספר יחד. וכשסיימנו ביקש לקרוא אותו שוב.
בין השאר, כי הספר ממש מצחיק. כפי שנרמז בשמו, יש כאן מישהו שמתעקש ועומד על דעתו בקשר למשהו שחווה, נגד כל הקולות הרבים שטוענים שהוא טועה. כבר הכריכה רומזת על כך: ילד גוץ בטנטרום מתעקש שכּן ראה ממותה, וסביבו אינספור פינגווינים (וצמד הורים-חוקרים) שבטוחים שהוא טועה, או לא רואה טוב, או סתם ממציא. הקטנצ'יק הזה הגיע לאנטארקטיקה עם משפחתו כדי לחקור פינגווינים, אבל החליט שהוא דווקא יראה ממותה, והפלא ופלא – זה אכן קורה! אבל איש אינו מאמין לו, ולכן הוא נאלץ לצעוק את זה בקול גדול (גודל הפונטים ופיזורם רומז לקוראים את עוצמת הקול הנדרשת, כמעין הוראות בימוי, ואם מחברים לצעקות שלו מנגינה מתרוננת, הקהל הקטן מתגלגל מצחוק).
איזה ילד לא מכיר את המצב הזה, שבו הוא מרגיש שהוא היחיד בעולם שרואה או מבין או מרגיש משהו, ואף אחד סביבו לא קולט את זה ולא מאמין לו? וזה כל כך מנחם אותך כילד/ה, שהספר הזה רואה אותך ומכיר את המצב הזה ומבין אותך, ובסוף גם מפתיע אותך בקריצה חמודה להפליא, שלא בטוח ש-ג' קלט אותה עד הסוף, אבל בכל פעם שהגענו לטוויסט בכפולה האחרונה הרגשתי איך גלגלי המוח שלו מתחילים להסתובב. לסיכום, זה סיפור חמוד מאוד, גם למי שלא יודע מהי ממותה; אדרבא, ככה יש לו הזדמנות טובה ללמוד, בין השאר הודות לדף מידע מאויר ומשעשע בעמוד האחרון של הספר. ועוד עֵרך מוסף – החזרה המרובה של המלה "ממותה", גם בפונט ענקי, מאפשרת לזאטוטים לקרוא אותה בעצמם ולהבין שפעמיים מ' + ו + תה = ממותה (תרגם מצוין מאנגלית: ארז אשרוב, 32 עמ', מומלץ לבני 3–7). נסו ותיהנו! כעת בהנחה באתר ההוצאה.
מודן