עמליה מגדלת בצל לא-רגיל
יעל איכילוב וליאורה גרוסמן
זוכרים את עמליה, הילדונת שביקשה מהוריה העשירים בטירוף שיביאו לה תנין מחמד - והם אכן הביאו? ואחרי שהוא חירב להם את כל הבית המפונפן ובילגן להם את החיים, הם התנצלו בפני עמליה על התנגדותם הראשונית והודו ש"תנין יכול להיות חיית מחמד נהדרת"? (בצילום התחתון המצ"ב אפשר לראות אותם ולקרוא חלק מהביקורת שכתבתי על הספר ב"טיים-אאוט" בשעתו).
ובכן, הידד הֶאָח: עמליה חוזרת בספר נוסף - והפעם היא מגדלת בצל לא רגיל שמצאה בגינת הרחוב. למרות הטיפול המסור, בהתחלה הבצל מסרב לצמוח, עד שיום אחד נובט שם משהו, ולבסוף הצמח מפריח פרח אדום ומשונה - שמופיע במלוא יפעתו רק בעמוד האחרון. גם בספר הזה וגם בקודמו, הציירת הנפלאה ליאורה גרוסמן מספרת באיוריה סיפור משלה ומוסיפה לטקסט לא רק רובד חזותי משגע, אלא גם פרשנות מקורית ומפתיעה עד מאוד. מי ש"יקרא את האיורים" בתשומת לב יבחין שבמקביל לנסיונות להנביט את הבצל, נובט משהו גם בבטן של אמא של עמליה (אך אינו מוזכר בטקסט אף ברמז); ולבסוף, כשהפרח פורח, יוצא לאור גם מה שנבט בבטן - והנה הוא מונח בחיקו של אבא, כשעמליה מביטה בו בתערובת של פליאה ודאגה, בעוד אמא יושבת בכורסה ובידיה העציץ הפורח. ומה רואים בעמוד האחרון? הפתעת ההפתעות - מתברר שמדובר בצמח טורף! ואת זה יבינו כמעט כל האחיות והאחים והבכורים, שציפו לאח או אחות קטנים וחמודים וגילו שכניסתם הצווחנית לבית הפכה את חייהם לבלי שוב, נטלה מהם את תשומת הלב הבלעדית, את הפינוק האינסופי ואת הכתר של "מלכ/ת הבית".
ילדונת בת ארבע וחצי הקשיבה לסיפור ברוב קשב והנאה, ואז שכבה במיטה ודפדפה בציורים בריכוז רב שעה ארוכה - ממש כמו שמגיע להם. ספר נהדר לילדי גן, בעיקר אם בבטן של אמא שלהם נובט משהו, וגם אם לא (30 עמ').
עם עובד