איך לעודד את אבא
איך לעודד את אבא

איך לעודד את אבא

פרד קולר

ספר ילדים לגיל הרך, כפי שכתבה פעם מיריק שניר, צריך לספק בעת ובעונה אחת שני קהלים שונים – פעוט או פעוטה סקרנים ואנרגטיים והורה חרד ומתוסכל – ואם אפשר, לעזור לשני הצדדים להבין טוב יותר זה את זה. יש ספרי פעוטות שמספרים סיפור אחד זהה לשני הצדדים, וכל צד מפרש אותו לפי דרכו ויכולותיו; ואחרים, כמו הספר החמוד הזה, מספרים בעצם שני סיפורים שונים: האחד (שהטקסט מייצג אותו נאמנה) לפעוטות, שיזדהו עם הגיבור או הגיבורה הקטנים – וסיפור נוסף אחר לגמרי, שמסופר רק בסבטקסט, בין השורות, להורה.

וכך, כשאמא של נעם בת הארבע קראה לה את הספר, נעם הזדהתה לגמרי עם הפילון העליז, שכל סיטואציה מהווה בעיניו הזדמנות פז לחקור חומרים ומצבים חדשים (תוך שהוא מבלגן בינתיים את כל הבית ומטריף את אבא), ואין לו שמץ של מושג למה אביו כל כך עצבני – ועל כן הוא משתדל להרגיע אותו בדרכים שהוא מכיר (למשל, שולח את אבא להירגע בחדר שלו). ואילו אמא של נעם שהקריאה את הסיפור ראתה בעיקר איך אבא-פיל המותש מחשב את קצו לאחור כד לא להתפרץ, חלילה, על בנו הקט. זה די מזכיר את הספר "אבא, אתה עוד אוהב אותי?" (מאת מירב משולם-לוי, באותה הוצאה, ובו ילדה שמשגעת את אבא), שבעיני פחות מצא חן – כי השאלה הזאת, "אתה עוד אוהב אותי?" (במקום השאלה שהיתה צריכה להישאל, "אתה כועס עלי?"), פשוט לא לגיטימית בעיניי, בוודאי לא כשהיא באה לבחון גבולות. כי מה עונים על שאלה כזאת? אין שום אפשרות לענות עליה "לא" ולכן היא מעצבנת, מניפולטיבית ולא הוגנת ולעולם לא הייתי שואלת אותה, או מאפשרת לה לגיטימציה בספר ילדים, עם כל הכבוד.

אבל בספר הזה הכל מאוד תמים ומתוק, וברור שהפילון עושה הכל בתום לב ומתוך חדוות יצירה, אם כי בעמוד האחרון מתעורר חשש שמא בכל זאת צריך לקחת את הקטנצ'יק לשיחה קצרה על מה מותר ומה אסור לילד לעשות בבית (ואולי גם את הוריו לשיחה על הצבת גבולות...). תרגמה היטב מאנגלית: מאירה פירון (30 עמ'), לבני שנתיים עד ארבע.

טל-מאי/ ידיעות ספרים

איך לעודד את אבא