סדרת פטריק מלרוז - מעט תקווה (3)
סדרת פטריק מלרוז - מעט תקווה (3)

סדרת פטריק מלרוז - מעט תקווה (3)

אדוארד סנט אובין

אפתח באזהרה: אל תצפו בסדרה "פטריק מלרוז" (שואוטיים, yes) לפני שתקראו אותה! ייתכן שהיא טובה, אבל לא צפיתי ולא אעז לצפות בה בטרם יתורגם לעברית הספר החמישי והאחרון בסדרת הספרים – כי פשוט אין מצב להעביר את הכתיבה המושחזת, החריפה והמבריקה של אדוארד סנט אובין בתסריט מצולם, וגם חבל לי להלביש את דמותו של פטריק שבראתי בדמיוני על השחקן בנדיקט קמברבאץ, עם כל הכבוד לו. בינתיים תורגמו שלושה ספרים, והתרגום של דבי אילון מרהיב כל כך, עד שפה ושם מתעוררת תהייה אם אינו מתעלה על המקור. בחיי.

אחד הדברים הגאוניים בסדרה הוא שכל ספר (עד כה) מתרחש בפרק-זמן קצרצר – בקושי יממה או שתיים – ועדיין מצליח ללכוד בו חתיכת חיים רוטטת, מסעירה ומזעזעת היטב. בספר הראשון מוצגת מניפה שלמה של טיפוסים, שמגיעים לארוחת ערב אצל הוריו של פטריק מלרוז בן החמש, וכל אחד מהם משורטט במכחול דק ומדויק, המאפשר ממש לשמוע כל דמות בקולה המובחן ולחבב או לתעב אותה, כמו שמגיע לה. גלריית הדמויות משמשת מעין תפאורת רקע לדמותו המתוסבכת של דיויד מלרוז, אביו של כוכב הסדרה, פטריק – דמות שנחוץ לנו להכיר כדי להבין את החור השחור הפעור בחייו של הבן. פטריק הקָט עצמו בקושי מוזכר בספר הראשון, אבל האירועים הנדירים והקצרצרים שבהם הוא מופיע מועכים את הלב היטב-היטב ומכינים אותו לבאות. בספר השני זוכים להכיר את מה שנהיה מאותו פטריק – הילד שגדל בוואקום רגשי, עם אבא שטני מדי ואמא כנועה ונוירוטית מכדי להבחין בעובדה שיש בבית ילד, והוא בודד ואומלל ומבוהל – וכעת הוא צעיר אינטליגנטי וחריף להחריד, אך גם נרקומן חסר תקנה. הספר מתאר יומיים מטורפים שבהם פטריק המסומם מגיע לניו יורק כדי לזהות את גופת האב שהרס את חייו ולהביא את אפרו בחזרה לאנגליה, כשהוא רדוף הזיות וזכרונות מסויטים – אבל ממשיך לספק בשיחות עם מכריו תגובות שנונות ופרועות להתפקע. ההומור הקודר, הבריטי כל כך, בכתיבתו של סנט אובין, מצמרר עוד יותר אחרי שמתברר (מקריאת ראיונות) שהספרים מבוססים למעשה על חייו שלו.

בספר החדש כבר מתגנבת "מעט תקווה", כשמו: פטריק נגמל מהסמים ומתחיל לגשש את דרכו בזהירות אל חיים "נורמליים", אם כי קשה לקרוא כך לחייהם הפתטיים של מכריו בחברה הגבוהה, השופעים שקרים וסודות והעמדות פנים. העלילה סובבת סביב מסיבה מפונפנת אצל אחד הזוגות הפלצניים שכבר הכרנו בספרים הקודמים, והפעם בין המוזמנים גם הנסיכה מרגרט, שהמחבר לא מהסס (שלא לומר נהנה) להציגה כדמות פתטית לא פחות ואולי יותר מאלה שהיא מתייחסת אליהם בבוז מתנשא. הפעם פטריק מצליח לספר לראשונה בחייו שמץ מהסיוט שרודף אותו מאז גיל חמש באוזני ידידו הקרוב; ובמלים אחרות, יש כאן רמז לתקווה שחייו ישתפרו בהמשך. ומאחר שייאוש ומתח אלים יוצרים חוויית קריאה מטלטלת יותר, וגם הומור חריף יותר, מאשר חיים שיש בהם תקווה, קריאתו מסבה אולי קצת פחות עונג מהול בחרדה מאשר שני קודמיו. ועדיין הוא נהדר; גם פה יש בכל פרק כמה משפטים שמתחשק לגזור ולשמור (לרוב מפיו של פטריק), לדוגמה: "מהמארח שלנו עולה משב מוחשי של טיפשות, כמו לפתוח דלת של סאונה. הדרך הכי טובה לסתור את מה שהוא אומר היא לתת לו לדַבּר". אין פלא שהספרים הפכו לסדרת טלוויזיה מוצלחת, הם כמעט כתובים כך מראש. שאפו ענקי גם לדוד בן הרא"ש, מעצב העטיפות, שכולן מוצלחות בהרבה מהמקוריות. שלושת הספרים כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה, שבו תוכלו לקרוא גם את הפרק הראשון (עורך התרגום הנפלא של דבי אילון: אסף שור. 139 עמ', 41 שקל).

ספריית פועלים