דְּבַרְצִ'יקְפִיץ
קתלין דוהרטי וכריסטינה ליטן
הסקירה הפעם היא שיר הלל לתרגום, יותר מאשר לספר עצמו. כבר משמו בעברית, גם בלי לדעת איך הוא נקרא במקור (The Thingy-jig, אם כבר שאלתם), ברור שלפנינו הברקה תרגומית: שם שכולו המצאה, תנועה ותנופה, יצירתיות והפתעה, ממש כמו הספר הזה. או יותר נכון, כמו אופן הסיפור של הספר. שכּן העלילה, כשחושבים עליה רגע, די עצובה, והגיבור כמעט טראגי.
כי מה קורה פה בעצם? הגיבור 'דוב' הוא גאון חמוד, פרפר לילה מטבעו, היפראקטיבי ויצירתי, שאוהב מאוד את חבריו; אבל בלילה, דווקא כשהוא מלא חדווה ומרץ, חבריו מעדיפים לישון. דוב יוצא לסיור לילי ב"עיר האנשים" ומוצא גרוטאה מגניבה – ספה בלויה שהוא קורא לה 'דברצ'יקפיץ', כי היא "מין מַזניקי כזה, מין מַקפּיצי כזה. מין שבוּ-עלי דַלגו-עלי נַתרו-עלי כזה" – אבל איך יביא אותה ליער כדי שהוא וחבריו יוכלו ליהנות ממנה? פעם אחר פעם מנסה דוב להזעיק את חבריו לעזרה, אך לשווא: הם רוצים לישון. ומאחר שאין לו סבלנות לחכות למחר בבוקר, דוב מצליח להסתדר היטב גם בלי עזרה. כל הלילה הוא טורח ומשקיע מאמצים ומחשבה וכושר המצאה, בונה ומפעיל שלושה מתקני שינוע יוצאים מהכלל, ועם עלות השחר הוא מצליח להביא ליער את המציאה שלו. ומה קורה אז? החברים שהתעוררו מתנפלים על המציאה ונהנים עד בלי די, ודווקא אז הגיבור קצר הרוח נאלץ לחכות ל"תורו" (למה בעצם? לא ברור: בציור כל החברים משתוללים על הספה יחד ואין שום "תור"). וכשהחברים מואילים סופסוף לפַנות לו את הספה, הוא אומר "תודה" (התודה היחידה שנאמרת בספר!), קופץ עליה טיפ-טיפה ומיד שוקע בשינה, מותש.
במלים אחרות, דוב הוא מין דמות צ'רלי צ'פלינית: יצור תמים, מלא בכוונות טובות וטהורות, שמתאמץ לבצע משימה לטובת הכלל אבל בסוף תמיד נופל על הפרצוף, לא מוערך ולא מתוגמל. זה לא אומר שהספר לא טוב, חלילוש: זה ספר שמעורר מחשבה, שמזמין שיחה על מה שקורה בו בעצם, בין השורות. ואחרי הכל, הסיפור עצמו עליז מאוד וספוג הומור – גם הומור כדרך חיים, לא רק של הצחקות – כך שאפשר לספר אותו בהנאה רבה לילדים ולנכדים (מעניין כמה פעמים הם יבקשו לחזור אליו). אבל התרגום, התרגום! איזה כושר המצאה ואיזו יצירתיות! ועוד בספר כזה שכולו שיר הלל לאלתור יצירתי. וזה הערך המוסף האמיתי של הספר, ולכן איכות התרגום חשובה כאן שבעתיים – הוא מראה לקהל היעד איך אפשר להמציא דברים מופלאים בעזרת ארגז הכלים של השפה, פותח להם את הראש, מזניקי-מקפיצי להם את הכישורים הלשוניים – ויש מצב שהתרגום של תמר הוכשטטר עולה על המקור. אז האמת, זאת סתם אני שאובססיבית על סוף שמח: יופי של ספר (ערכה: רוני אלדד, 32 עמ'). 52 שקל לעותק מודפס באתר "עברית".
עם עובד