מחק פרח לב הזהב

אילו הספר הזה מתכוון לכיוון ההפוך: למחוק את פרח לב הזהב. לא באלימות או בשנאה חלילה, אלא בכאב נואש ובאמצעות מלים עדינות, מרפרפות ככנפי פרפר, שעדיין פולחות כסכין. ושיאו אולי בסיפור השלישי, שבו מספרת הילדה איך הוריה נסעו לחו"ל לשלושה שבועות והשאירו אותה אצל סבתא, וכשסגרו אחריהם את הדלת נפלו ממנה חלק מהמגנטים שהיו עליה, והילדה זוכרת בדיוק איזה מספרים נפלו ובאיזה צבע, ואיך רצה עם סבתא לקופת חולים כי חלתה (ממש כמו אחותי הקטנה שחלתה כשהוריי נסעו לחו"ל והשאירו אותנו אצל סבתא שלנו) ואת הסירופ נגד שיעול בטעם בננה, וכשההורים חוזרים הילדה קולטת מיד שזאת לא אמא שלה שחזרה, אלא מכשפה נוטשת עם מסכת-אמא מודבקת, שכביכול מתלוצצת ומזמינה את הילדה לקלף ממנה את המסכה, אבל הילדה לא מצליחה: "וידעתי ללבוש את השמלות שהבאת וידעתי לקרוא לך אמא, אבל מעולם לא חשפתי בפנייך שאני את האמת יודעת (...) וכשתלכי לעולמך ייחסך ממני כאב האבל והאובדן, כי אינך באמת, כי התאבלתי כל הזמן. אבל אזכור לך את חסד סוד העמדת הפנים, שתמיד הזכיר בתוך החיבוק הריק את האהבה שהיתה פעם בתחילת החיים".