אבינֹעם וזיגי בירח הקרח
תמר הוכשטטר, אורית מגיע-שולב
יש לכם ילדים בני 4–9 בערך? אתם עומדים להגניב אותם ולשמח אותם עד השמים (ועד ירח הקרח! שזה מושלם לקיץ), ואם הם עוד לא קוראים בעצמם – גם לכם מזומנת הרפתקה כיפית בעולם הדמיון ובבילוי המשותף שלכם עם הספר הזה, שכולו חן ושובבות והמצאות וקולות ורעשים מעניינים, וכבר אני מדמיינת איך הזאטוט המשפחתי (חמש וחצי) יתמכר אליו כליל.
הוא מספר על הרפתקה מסחררת שעבר הילד אבינעם ביום חם עם יצור קטן בשם זיגי, שבקע לפתע מתוך חור בנייר שהילד ניקב במחורר, וזיגי אפילו לא מציג את עצמו, אבל עובדה שאבינעם יודע שהוא זיגי בלי ששאל אותו אפילו. ולזיגי היה רעיון – לבנות חללית, כדי לטוס בה למקום פחות חם. וכל הנ"ל בכלל לא ספוילר, כי רואים את זה כבר על הכריכה. אבל עוד לא רואים עד כמה הספר הזה חמוד עד שלא פותחים אותו, כי די מהר אבינועם מתחיל לבנות חללית בעזרת כל מיני דברים מהמטבח ומארגז הכלים (כולל פטיש, מקדחות, "דבק גיבורים" ו"מברג נמרים"!) ומיד עולים מבין הדפים רעשים מדליקים: זזז, ארררר, נייי (קולות של מקדחה גדולה, מקדחה עדינה ומקדחה מרעישה, יש להקריא באינטונציות ההולמות) עד שהחללית מוכנה, ומה אתם יודעים – היא גם ממריאה לחלל! יחד עם אבינעם וזיגי, כמובן.
ואז קורים לשני הגיבורים שלנו, הגדול והפצפון, דברים נהדרים וגם מסוכנים מאוד, כי בסופו של דבר הם מתרסקים על ירח הקרח של שבתאי ופוגשים בו ניניקות שעושות נישופים קרים, ונישוף אחד מקפיא את אבינעם והוא הופך לגוש של קרח! אבל זיגי מציל אותו בעזרת ארגז הכלים (היכונו לשידור חוזר של רעשי המקדחות) והם מתגברים על כל הסכנות עד הסוף הטוב, שבו הם חוזרים הביתה ונזכרים איזה כיף היה ("כיף קפוא", ליתר דיוק), ובסוף-בסוף יש גם שיר של הניניקות, שלא ידעו מה זה "הביתה" עד שאבינעם הסביר להן. וכפי שאולי הבנתם מהתיאורים הנ"ל, מעטים סופרי הילדים בארץ שיודעים לכתוב לגילאים האלה בצורה כל כך מושכת ושובת-לב כמו תמר הוכשטטר. כיף קפוא של ספר, עם ציורים מרהיבים וחמודים להתפקע של אורית מגיע-שולב (60 עמ' מנוקדים ומלאי איורים, כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה).
עם עובד