אין פה רגע בלי חתול
דויד גרוסמן
בהתחלה לא הבנתי: איזה מין סיפור זה? איך יכול להיות שכל הילדים בספר חלמו בדיוק את אותו חלום? הרי הסיפור מתרחש בגן ילדים מציאותי לגמרי, עם ילדים רגילים ואנשים רגילים, אז איך כל מה שקורה שם יכול בכלל לקרות? מה רצה גרוסמן להגיד לנו, ומה אמורים להבין הילדים שקוראים את הספר?
אז לקחתי אותו (ועוד כמה ספרים חדשים) לבדיקה במסיבת יומולדת של ג' בן השלוש, ואמא של ג' הקריאה את הסיפור לו ולעוד שני ילדים גדולים יותר, וג' הקשיב רוב-קשב לסיפור על החתול הצהוב עם העיניים הכחולות שהופיע בחלומם של כל הילדים בגן ודיבר אליהם ואמר "אין פה רגע בלי חתול", וכולם בספר חוזרים על המשפט הזה שוב ושוב, וגם חתן היומולדת הקט חזר עליו בהנאה רבה – "אין פה רגע בלי חתול!" (מה גם שעד לא מכבר היה הוגה FATUL) והשלים בששון גם משפטים קלים אחרים. וכשאמא שלו סיימה לספּר והילדים הגדולים לא גילו עניין מיוחד בספר (אך דרשו בתוקף הקראה חוזרת בספרים אחרים), לקחתי אותו הביתה כדי לנסות להבין בכל זאת למה התכוון המשורר, כלומר הסופר.
ורק למחרת, כשאמא של ג' סיפרה לי כמה הזאטוט התאכזב כשגילה שהספר לא נשאר אצלו בבית, ונזכרתי איך הקשיב לסיפור והתבונן בציורים בעיניים פעורות, פתאום הבנתי! כי זה ספר שבאמת-באמת נועד לקטנטנים, שמסוגלים עדיין להאמין שלפעמים חלומות מתגשמים (ולא רק אצל צביקה פיק), ואצלם בהחלט ייתכן שכל הילדים חלמו אותו הדבר, למה לא? מה יש? ובהחלט ייתכן שבאותו יום ממש יגיע לגן הדוד הצוחק יוסף נחמיה ובידו קופסת קרטון, שבה מסתתר (סליחה על הספוילר) החתול מהחלום! ומעכשיו הוא יהיה החתול של הגן! עובדה! והציורים של נעמה בנזימן (בטכניקה מופלאה של גזירה והדבקה) ממש קופצים מהדף, וכשהדוד מביא לגן קופסת קרטון האצבע שלנו נשלחת מאליה לבדוק אם המכסה המצויר נפתח, כי הוא כל כך אמיתי! איזה ספר מתוק! ערכה: רחלה זנדבנק, לבני שנתיים עד ארבע, 74 שקל באתר ההוצאה, 62 שקל בחנות המגדלור ובמבצעים שונים בחנויות הספרים ברשת וברחבי הארץ.
עם עובד