סיפור על טיול של ארנב וחתול
מיריק שניר, אליאור שניר
מיריק שניר היא גאונה בכתיבה לגיל הרך. היא יודעת לעורר רגש ופליאה אצל פעוטות (והוריהם) סביב הדברים הכי פשוטים ויומיומיים בעזרת טקסט מינימלי, כולו בעברית נהדרת ובחריזה קולחת, כך שאפשר (ומומלץ!) לקרוא אותו לתינוקות מגיל אפס כדי לפַתח אצלם אוצר מלים משובח, חוש מוזיקלי, זיכרון פונמי ובעיקר הנאה עצומה מספרות. כן כן: ככה זה מתחיל, ושלא ייגמר לעולם.
בשנים האחרונות, המאיירת הצמודה של שניר היא בתה הציירת אליאור ("ביצה לשבת" המופתי, "איך אריה שואג" המצוין), ויחד הן יוצרות מעשי אמנות נפלאים לקטנטנים: הטקסט של האם הוא בפירוש שירה, מאחר שהוא אומר כל-כך הרבה בכל-כך מעט מלים וכולן מדויקות, במקצב ובמשקל ובמצלול, והאיורים של הבת משלימים אותו כמו כפפה ליד. הפעם מדובר בהוצאה מחודשת של ספר שיצא ב-1987 עם איוריו של אבנר כץ ז"ל.
זהו סיפור פשוט וחמוד להפליא על ארנב וחתול ש"נפגשו בטיול./ אמר חתול: שמי חתול. ומה שמך?/ אמר ארנב: שמי ארנב, ומה שלומך? האם אפשר להזמינך לביתי לארוחה? ענה חתול: בחפץ לב, אכן אני מאוד רעב". וכך זה נמשך, ובאמצע מסתבך קצת וגם מצחיק הרבה, עד לסוף הטוב – אבל שמתם לב איזו עברית נפלאה? ואם נדמה לכם שצריך "לתרגם" את המלים הקשות, או להגיד "להזמין אותך" במקום "להזמינך", יש לכם טעות. ככה בדיוק לומדים עברית – דרך העיניים והאוזניים, ודרך הקול של אמא או אבא או סבתא או סבא, שמקריאים לקטנטנים בהטעמה ובאהבה. כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה (26 עמודים מבריקים, תרתי משמע. ערכה: נרי אלומה)
ספריית פועלים