החיבוק הכי שווה
סמריטי הולז, אליסון בראון
לא לעתים קרובות יוצא לי להתלהב מספר קרטון לפעוטות דו וקא בזכות התרגום – שהרי הטקסט בז'אנר הזה לרוב די זניח, יחסית לצד החזותי המושקע; גם נושא הספר, חיבוקים, כבר טופל בעבר בספרי פעוטות בשלל דרכים חביבות. אז ממה אני מתפעלת ומתלהבת פה? ובכן, מדובר בחתיכת אתגר תרגומי, וכל הכבוד להוצאת תכלת שהחליטה להמר עליו, והשכילה לבחור במתרגמת המצוינת גילי בר-הלל סמו שתרים כפפת תחרה שכזאת.
קודם כל, החן הטבעי של החרוזים – שדומה כי נכתבו בעברית במקור. כך נפתח הספר: "חשבתם פעם מי נותן את החיבוק הכי שווה?/ מפנק ומחמם ועוטף מעולה?/ שעושה קוועץ' נחמד, אבל לא נמעכים בו?/ שמתאים בדיוק ולגמרי נעים בו?/ אז בואו נבדוק..." ובואו, אתם לא באמת צריכים לבדוק, כי התשובה ברורה, נכון? אבל הדרך אליה מענגת, בזכות התרגום: הילד המצויר (שיכול בקלות להיות גם ילדה, אין לו מגדר בטקסט) בודק בדמיונו איך זה להתחבק עם כל מיני חיות – לחיבוק עם היפופותם באמבט הוא קורא "חיבוקופותם", ולנשיקה עם קנגורו "נשיקנגורו", ויש גם "חיבוקוף" ו"סוּריבּוּק" (עם סוריקטות כמובן), וכולם מצחיקים וחמודים – בחרוזים ובאיורים גם יחד – ומעוררים השראה למשחקי מלים ודמיון פרטיים גם בבית. איזה יופי!
לקינוח יש עוד פתרון יצירתי, שאני מנחשת שלא היה קיים במקור, ושבו המתרגמת הרשתה לעצמה חירות תרגומית מוצדקת לגמרי – החיבוק המושלם: כי בציור רואים את הילד/ה בחיבוק אוהב עם אמא, אבל בטקסט כתוב "החיבוק המושלם הוא חיבוק אַבָּאִמָּא!" – כלומר אבא+אמא גם יחד, כדי לא להַפְלוֹת חלילוש (24 עמודי קרטון קשיח, עורכת: רוני קנר-שניידר), כעת בפחות מחצי מחיר(!) בסטימצקי.
תכלת