גלויות לב
אילנה זפרן
הספר הזה מתוק ומרגש ומקסים בכל כך הרבה רבדים – החל כבר בשמו הרב-משמעי, שכן הוא מורכב מגלויות שג'יין ארמדילה שולחת מטקסס הרחוקה אל חברתה מרמיטה בתל-אביב, ולבה הקטן והחמוד אכן מככב בהן: כולן כתובות בכתב-יד ומאוירות משני הצדדים בדמויות של חיות, גם על הבולים (בול אחר בכל פעם), וג'יין כותבת ומאיירת אותן בחן נלבב ונוגע ללב, אבל רק היא גלוית לב; כבר מהגלויה הראשונה מתברר שפעם מרמיטה והיא באמת התכתבו, עד שיום אחד מרמיטה הפסיקה לענות, ולכן בגלויות הללו היא רק הנמענת.
הארמדילה ג'יין כותבת ומאיירת לחברתה הגיגים קטנים ומחשבות חמודות ומצחיקות במשך חודשים ארוכים, בכנות מעוררת התפעלות, אבל גילוי הלב האמיתי שלה מתרחש רק בשליש האחרון של הספר, כשהיא מתוודה על דברים כמוסים "לפרות ולסוסים" (אם כי אנו הקוראות הנבונות קלטנו הכל עוד בהתחלה): אז כן, עדיין יש לה קראש רציני על מרמיטה, אף שכבר מזמן הבינה שחברתה "לא בכיוון", ובכל זאת היא ממשיכה לכתוב, לאייר ולשלוח לה עשרות גלויות מרהיבות ומקסימות ברוב רגש, ולבה הנמרץ נמרט, נשרט ונמחץ מרוב כיסופים וערגה לקבל תשובה, אך לשווא. ועם זאת, הספר לא עצוב, כי היא עוברת בו תהליך.
ג'יין מציירת את עצמה לצד המכתבים בכל גלויה, אבל איך נראית חברתה מרמיטה? פרצופה חסר-ההבעה של האהובה הבלתי-מושגת מופיע רק בגלויה אחת, שבה משווה ג'יין את המקום שכל אחת מהן תופסת בראשה של האחרת, וזהו. רובד נוסף של הנאה מזומן בהתבוננות באיורי החיות – הקטנים שעל הבול, והגדולים שבחזית הגלויה (שג'יין לא איירה בעצמה, כביכול) וגם באלה שג'יין מעטרת בהם את מכתביה, חלקם קורעים מצחוק וחלקם קורעים את הלב. אפשר היה להתאהב באילנה זפרן רק מהספר הזה, אלמלא התאהבנו בה כבר לפני שנים רבות בזכות הקומיקס בעכבר העיר ז"ל. כמעט בכל גלויה היא טומנת הפתעות קטנות ומרנינות, ולכן הספר הקטנטן הזה (15X10 ס"מ) הוא אחת המתנות הכי יפות ומשמחות שאני יכולה לדמיין, כי עוד לפני שגמרת לקרוא אותו מתחשק לך לקנות אותו לכל מי שאת אוהבת (128 עמ', ערכה: עלמה כהן-ורדי), בחנויות העצמאיות ובאתר ההוצאה.
אסיה