דונו וחיבת - ליל הצפרדעים
תמר הוכשטטר
תמר הוכשטטר ניחנה באותה מתת-אל נדירה שיש רק לסופרי ילדים אמיתיים – לכתוב מתוך נפשו של ילד בצורה אותנטית לגמרי, בלי לזייף. בסיפור שאינו כתוב בגוף ראשון, ואולי דווקא בשל כך, היא מצליחה לתאר את הרפתקאותיו של דונו בשידור ישיר, ואת קוראת ומאמינה לכל מלה ומאושרת מהזכות המפתיעה להציץ לתוך ראשו של ילד בן שבע או שמונה, הודות לסופרת שיודעת לדברר אותו בלי להפריע, ממש כמו אסטריד לינדגרן עם אמיל שלה ואריך קסטנר עם אמיל שלו, שידעו להעניק לקוראיהם חיבור בלתי-אמצעי אל לבו של הגיבור שלהם.
ולא רק אליו, אלא לכל העולם שלו. למשל, כשרק הכרנו את חיבַּת, הילדה המשונה שגרה בשכונה (ודונו קורא לה "ריבַּת"), היא היתה "הילדה הכי מעצבנת בעולם" וכל הזמן הפריעה לתכניות של דונו, כך שלא ממש היה לנו בתכנון לחבב אותה, אבל בספר השלישי הזה כבר מתברר שאותה ילדה מוזרה וכמעט נלעגת, שאומרת "שמע ישראל" היכן שאחרים יגידו "אוי" ומדברת בעברית ספרותית מדי ("אתה אומר את האמת לאמיתה?") וכשדונו הולך לאנשהו היא תמיד גַם בָּאָה, מה שהופך אותה ל"ילדה גַמבָּאִית" – אז בסופו של דבר מתברר לנו מבלי משים שאנחנו בעצם מחבבים אותה מאוד, וגם לדונו (זהירות, ספוילר) מתברר כך, כי בלילה האחרון בספר היא מבקשת לבוא לישון אצל דונו והוא אומר "כן! כן!"
או למשל, כשדונו נשלח למיטה ערב אחד באמצע האקשן, למרות רצונו, "לקח לו המון זמן להירדם. אולי חמש שעות לפחות"(!), ואת קוראת ויודעת בדיוק למה הוא מתכוון, גם אם בעצם מדובר בחוויה רגשית יותר מאשר בדיווח עובדתי, ואין שום צורך להוסיף קריצה מעל הראש של הקוראים, כי הסופרת סומכת עלינו שאנחנו מבינים את דונו בלי שום תיווך. כאלה מין דברים. וכל זה נוסף על סיפור עלילה מצחיק ומותח ומרגש ומיוחד במינו, עם ציוריה של עינת צרפתי שמעניקים לדונו את הלבוש החזותי הכי מושלם בעולם. אם יש לכם בבית ילדים בני 5–9, תכירו להם את דונו ואת חיבת ותראו איך הם יתאהבו ויבקשו עוד (ערכה: יעל גובר). באתר ההוצאה אפשר להתרשם משני הפרקים הראשונים ולרכוש את כל ספרי "דונו" בהנחה נאה ביותר.
כנרת