עזרא

"עזרא" הוא ספרו הראשון, כמדומתני, שבו שני הרבדים מתערבבים יחד. הילדה דנה רגילה לישון עם הדב עזרא, אשר כשמו כן הוא - עוזר לה להתגבר על פחדי הלילה - וכשאינה מוצאת אותו, אבא מנסה להרגיע ("שכחת שהבית נעול בבריח?/ ומה עוד, מפלצות? ערפדים צמאי דם?/ הם כולם המצאות שבָּדוּ בני אדם") אך למרבה המזל, הדב נמצא ודנה נרדמת בבטחה. אלא שאבא, שנותר לבדו (אמא יצאה לעיסוקיה באותו ערב), נתקף פתאום בפחדים משלו - בספר הם מיוצגים בדמות מפלצות ויצורים מוזרים, אבל למבוגר הקורא ברור שמדובר בהתקף חרדה מן השורה - ואינו מצליח להירגע, עד שאמא חוזרת סופסוף הביתה. כשלעצמי, אני תוהה איך מגיב ילד לסיפור על הורה שפוחד בלילות כמעט כמוהו, ואולי אפילו עוד יותר ממנו (כך זה מצטייר בספר), ובקריאה ראשונה קצת נלחצתי בשביל הילד הקורא הזה. לכן, הורים שחוששים שילדם לא יגיב היטב לסיפור שמתאר אבא בהתקף חרדה, שידפדפו בו קודם בחנות - ואולי ישתכנעו שהוא יותר מצחיק ממפחיד (אחרי הכל - ספוילר ספוילר! - הדב עזרא נחלץ בסוף גם לעזרתו של אבא). את ההורים זה בטוח יצחיק, והאיורים - כמו תמיד אצל סופר - נפלאים ומלאים מסרים קטנים, מתוחכמים ושובבים.