אול רייט, גוד נייט
הלגרד האוג
יש שפע דרכים לתאר את שקיעתה של נפש קרובה בשיטיון, כפי שמעידים שלל הספרים המוקדשים לנושא מאז תחילת האלף – רובם נוגעים ללב ועצובים להחריד, כמצופה. כחובבת תעלומות בלשיות, מצאה חן בעיניי גישתה המקורית של הלגרד האוג לסיפור הדמנציה של אביה; באותה שנה שמחלתו התגלתה (2014), נעלם באורח מסתורי מטוס נוסעים ממלזיה לבייג'ין, כפי שחלקכם אולי זוכרים, ועקבותיו מעולם לא נודעו. האוג קושרת בין אובדן המטוס לשקיעתו האיטית של אביה בערפל המחלה – והטקסט מזגזג חופשי בין סיפורים ודיווחים על מצבו של האב, המשפיע כמובן על יקיריו, לבין השפעתה המתמשכת של היעלמות המטוס המסתורית על רשת ענפה של אנשים, גופים ומדינות.
האוג ממשיכה לעקוב מקרוב אחר שני התהליכים במקביל לאורך שמונה שנים תמימות, בלי ללעוס בשבילנו את הדמיון או הניגוד, ומניחה לנו להבין את ההשוואה ביניהם בעצמנו: ככל שחולף הזמן מתגלים בקשר לאותה טיסה אבודה יותר ויותר פרטים משונים ומחשידים, כמו מטען מפוקפק במשקל עצום, צמד נוסעים איראנים בזהות בדויה שאולי חטפו את המטוס, רכילות מדאיגה על הטייס ועוד, ובמקום שכל הנ"ל יקרבו את החוקרים לפתרון, הם רק מתרחקים ממנו – ובינתיים האב הולך ומאבד קשר עם המציאות. האוג קוראת לשני האובדנים ambiguous loss – אובדן דו-משמעי, שנוי במחלוקת או מעורפל – מצב שקשה מאוד להכלה: אתה כאן – ואתה לא כאן, בדומה אולי לתחושה מול אובדן של בן-משפחה חטוף או נעדר, כשגורלו לא ברור ואין גופה כדי לקבור את המת.
הכתיבה של האוג רחוקה מרגשנות; היא מרותקת לשני המישורים שבהם הספר עוסק, ומגלה בהם עניין מחשבתי וגם רגשי, אבל בכל הקשור לאביה היא לא מנסה לפרוט לנו על מיתרי הרגש, אלא מדווחת על מצבו בצורה עניינית למדי, ובעיניי זה דווקא מסייע לנו לחוש מה עובר על ילדיו ומכריו כשהם פוגשים אותו. התרגום של טלי קונס נהדר, ממש לא מרגישים שהספר נכתב במקור בגרמנית, וכמו כל ספרי ההוצאה האיכותית הזאת, גם הספר החדש יפה ומעוצב וכולל סימנייה נאה (137 עמ', עריכת תרגום: דפנה רוזנבליט). להשיג בחנויות הספרים, כעת בהנחה באתר ההוצאה.
ספריית רות