לאן נעלמה קנגורו תום?
יצחק זמיר
האם יש בעולם עוד מי שפרסם ספר ילדים ראשון מוצלח ומצליח בגיל 89, כמו פרופ' יצחק זמיר שלנו (שהיה היועץ המשפטי לממשלה, בין השאר), או שזהו שיא עולמי? ולא תגידו ספר מאויר לפעוטות עם טקסט מינימלי, אלא ספר עלילה פנטסטי (160 עמ'!), תרתי משמע, לילדים שקוראים בעצמם, שהביקורת היללה פה אחד. "לשחרר את קנגורו תום" הזכיר לי את כתיבתם של אריך קסטנר ונחום גוטמן לילדים, כפי שכתבתי בשעתו; שניהם היטיבו לפנות אל קוראיהם הצעירים כשווה אל שווים, מתוך כבוד הדדי (לשניהם גם היה יחס מיוחד לחיות), ולכן תענוג לקרוא אותם בכל גיל. כך גם זמיר: הוא כותב לקוראיו כאילו היו בני משפחתו או חבריו הטובים, משתף אותם בגילוי לב במחשבותיו וברגשותיו ומתייעץ איתם. רק אם הוא חושש שמא הצעירים לא יבינו משהו הוא מסביר ומבהיר, וזאת בכל כך הרבה חן והומור ואמינות, ששנים לא נתקלתי בכמותם בספרי ילדים.
כעת, שנה לאחר הספר הראשון, הגיע ספר ההמשך – וגם הוא מעניק לקוראיו אותה תחושה נדירה של היכרות קרובה עם סבא חכם (אוטוטו בן 91!) שהוא גם אישיות בעלת שיעור קומה, מטען וניסיון רב-שנים. גם כאן ממשיכה העלילה ההזויה והחמודה על הקנגורו תום, שיודעת לדבר עברית, והפעם היא חברה בקהילת חיות סודית, אי שם בארץ; הקהילה מנסה להתנהל בצורה דמוקרטית, אף שהיא נחלקת לשני מחנות מסוכסכים בראשותם של הקוף – שהוא יו"ר אספת החיות – לבין השועל, שהוא ראש ועד הקהילה, ולכן מינתה את המחבר הנכבד ליועץ, והוא משתדל כמיטב יכולתו לפשר ביניהם. הוא מספר על כך לסבתא רינה, רעייתו, והיא משיבה ללא היסוס: "דעתי היא שהנכדים שלך קודמים לחיות, ולא ראיתי שאתה מתערב במריבות ביניהם. חוץ מזה, חסרות לך צרות? אם כן תגיד לי, ואני אמלא את החסר."
וכן, גם כאן מפזר זמיר משפטי חוכמה שראוי לגזור ולשמור, כגון "אם מישהו אומר בהתחלה 'אתה צודק, אבל', בסוף הוא יאמר 'אבל אתה לא צודק'" – ויש עוד המון משפטים נהדרים כאלה, כמעט בכל דף. במלים אחרות, זהו סיפור של מציאות דמיונית בתוך עולם ריאליסטי ורציני, שמלמד את הקוראים הצעירים פרק חשוב בהלכות עולם המבוגרים, והכל בראייה ביקורתית ומפוכחת, אך שופעת אופטימיות ואהבת אדם - ובל נשכח את איוריה המקסימים של אורית ברגמן. ספר נפלא לבני 10-7 שמצטרף בכבוד לקודמו, ואם פספסתם את הראשון – קנו את שניהם (וחבל שההוצאה לא מציעה אותם במבצע).
שוקן