ילדי אי העורבים

נו טוב, הרי מדובר בסופרת הילדים החשובה ביותר בעולם (לטעמי), אסטריד לינדגרן השוודית, והדמויות אצלה הן תמיד כאלה שנכנסות לך ישר ללב – פֵּלֶה הקטן, שמשתוקק כל כך לבעל חיים משלו ומסתפק בינתיים בצרעות, ויעשה כל דבר בעולם כדי שאבא שלו האהוב לא יהיה עצוב; בת השכנים הקטנה צ'וֹרבֶן, שם שפירושו בשוודית "פרחחית" ובעצם היא טובת-לב מאין כמוה, ולכן גם יודעת לזהות טוב-לב (וגם רוע) ברגע שהיא נתקלת בו, וכל אנשי האי אוהבים אותה וקוראים לה "צ'ורבן שלנו"; והאחות הגדולה מָלין, שנראית "כמו יום קיץ יפה" וכל רואיה מתאהבים בה, וכל מה שאכתוב עליה כאן לא יספיק כדי לתאר את נפלאותה, והספר כולל גם קטעים מהיומן שהיא כותבת על שהותה של המשפחה באי העורבים, ומן הסתם קולה הוא גם קולה של הסופרת, שכתבה את הספר בהשראת בית הקיץ שלה בילדותה – וכל ההרפתקאות המקסימות שהם עוברים יחד, שחלקן מדאיגות למדי, אבל מסתיימות תמיד בנחמה גדולה מאוד, שמסוגלת לשכנע אותנו שהעולם שלנו טוב ונדיב ויפה, למרות הכל.