החתול שדפנה רוצה
אבירמה גולן
לפעמים נורא רוצים משהו, וגם יודעים בדיוק-בדיוק מה רוצים, אבל איפה מוצאים את הדבר המדויק הזה? האם אפשר בכלל להגשים משאלה *ספציפית מדי*?
דפנה הקטנה רוצה חתול ליום-הולדתה, והיא יודעת בדיוק-בדיוק איזה חתול: "קצת שחור וקצת לבן, קטן-קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק, שקוראים לו לקיק". כל אוהביה נרתמים מיד למשימה, ומחפשים ומחפשים, אבל מעשה שטן - בדיוק-בדיוק כזה אין, ודפנה לא מוכנה להתפשר. עד שהפלא ופלא, ממש בלילה שלפני יום ההולדת, קורה נס, ומגיע בדיוק-בדיוק החתול שדפנה רוצה. האם הוא עונה לתיאור? לא אגלה לכם אף לא ברמז, כי הסצנה שבה דפנה מציגה אותו למשפחה היא שיא החן והמתיקות של הספר, והכי כדאי שתופתעו ממנה בזמן-אמת. אומר רק שהספר הזה הוא הממתק האהוב ביותר על ילדי השכנים שלי (3.5 ו-6) זה שנים, וכשהקטנטונת ראתה שאני לוקחת אותו בהשאלה לכמה ימים קמה זעקה מרה בבית, שנרגעה רק אחרי שהבטחתי להחזירו ממש מהר. וזה מה שיפה בספרי מופת לילדים: הם יכולים להציג לקוראיהם הרכים סיפור קטן וכביכול שולי לגמרי, אבל כזה שמסתתרת בו אמת גדולה וחשובה, שנכנסת ללב דווקא מפני שהיא לא מוטחת בפרצוף בפטיש חמש קילו אלא בדרך אמנותית, מדויקת, נהירה ומלאת חן.
"החתול שדפנה רוצה" הוא ספרן הראשון של Avirama Golan ו- Raaya Karas מ-2008, שלא הכרתי (לספרן החדש, שעוסק בנושא די דומה, פחות התחברתי - וכמוני גם ילדי השכנים, שמיהרו בשל כך להראות לי את הראשון וכך התאהבתי בו), כתוב בחריזה עדינה ונהדרת, בשפה יפה ובהירה, עם ציורים נפ-לא-ים, והוא מומלץ בחום לבני 3-6 ולכל מי שאוהב ילדים וחתולים.
כנרת זמורה ביתן