top of page
צרות של חיות (1)
צרות של חיות (1)

צרות של חיות (1)

פייג' ברדוק

הספר הנחמד הזה הכניס אותי לדילמה קטנה. מצד אחד, זה הספר הראשון שהזאטוט המשפחתי, שייכנס רק מחרתיים לכיתה א', קרא את כולו לגמרי-לגמרי בעצמו, מאל"ף ועד ת"ו: תחילה הקריא לעצמו בקול – עם כל האינטונציות המתבקשות – ואז קרא הכל בשקט מהתחלה ועד הסוף, שכח לגמרי שבעצם רצה לראות אצלנו טלוויזיה, ואחר כך גם ביקש לקחת את הספר הביתה. ואכן, זהו קומיקס חמוד במיוחד, שגיבוריו הם חיות-מחמד מדברות: המלים בבועות הטקסט הקריאות-להפליא יוצאות רק מפיהם – כשבני האדם המאוירים אומרים משהו, מופיע בבועות קשקוש מקושקש – כי העלילה כולה מוצגת (גם חזותית) מנקודת המבט של הולכי-על-ארבע בלבד. במלים אחרות, מדובר בממתק צבעוני, שלא רק יתחבב מיד על זאטוטי ראשית קריאה, אלא אף יגרום להם לרצות (ולהצליח) לקרוא אותו בעצמם!

מצד שני, יאמרו המלעיזים שמלבד הפן האמנותי של הקומיקס, שכבודו במקומו מונח, הז'אנר הזה לא מומלץ לילדים קטנים, ובוודאי לא לגילאי ראשית קריאה: לעומת הספרות, שהיא מעין חדר-כושר שכלי ורגשי של שפה ומחשבה (כבר בגיל הרך!), הרי שהקומיקס מרדד את הדמיון, בהציגו פרשנות ויזואלית לכל ניואנס, וללא כל ספק משטיח ומדלדל את הלשון, עם טקסט שכולו רק דיאלוגים ענייניים בשפה סופר-מדוברת, כמו כתוביות בסדרת טלוויזיה. והסכנה בחשיפה של גילאים צעירים לקומיקס, יוסיפו המלעיזים, היא שמא יעדיפו הקטנים מעתה ועד עולם (אם הם כבר לוקחים ספר ליד) לצרוך ציורים עם בועיות טקסט על פני כל צורה ספרותית אחרת, שצליחתה תובעת יותר מאמץ; שהרי כבר נחקר והוכח כי בין שתי אופציות, האדם מטבעו יעדיף תמיד את האופציה הנוחה יותר. נוסף על כך, קחו בחשבון שמדובר בספר ראשון ("גור חדש בבית") בסדרה, שאת סופה מי ישורנו.

אבל בינתיים השתכנעתי שהאזהרות הללו מוגזמות, ולכן יש לומר ביושר, כנהוג בימינו: זהו ספר חמוד ומצחיק ומגרה לקריאה, עם צד אחד ועם צד שני – ותחליטו בעצמכם מה טוב לטף הפרטי שלכם. אני, בכל אופן, בעדו. בדף האחרון מספרת היוצרת על עצמה, והכל מעניין ומנוקד (94 עמ', מאנגלית: רונית רוקאס, עריכת תרגום: ניצה פלד). להשיג בחנויות הספרים.

כנפיים + כתר

bottom of page