פיצי לא רוצה לישון
ג'.א. מוריס
"מותק, הספר הזה כבר קטן עליך," אמרתי לאפרוח המשפחתי (בן רבע לחמש), "הוא יותר מתאים לאחיך התינוק, זה ספר קרטון! אתה כבר כמעט יודע לקרוא!" אבל הילדון התעקש אז קראנו בו יחד, לא לפני שסיימנו לקרוא שלושה פיקצ'ר-בוקים גדולים וצבעוניים לילדי גן, וראו זה פלא – ספר הקרטון ניצח את שלושתם בהליכה! והוא היחיד שהפעוט ביקש לקרוא שוב ושוב וצחק בכל פעם כמעט כמו בהתחלה.
כי מה קורה פה? פיצי החתול לא רוצה לישון, והילד שבסיפור מנסה לעזור לו להירדם. בכל פעם הוא מוצא פתרון אחר שלדעתו יעזור לחתול להירדם, אבל מי שנרדם זה דווקא הוא עצמו, כשהחתול מעיר אותו שוב ושוב בקריאות "מיאו!" – וזה סוד ההצחקות בספר, להשמיע את ה"מיאו" הזה ככה שגם הפעוט או הפעוטה שמקשיבים לכם יקפצו קצת ממושבם. וכך זה קורה פעם אחר פעם, עד שהילד שבסיפור מבין מה לעשות עם החתול.
הסבטקסט כאן, כמובן, הוא שבמעמדו כבעליו של החתול פיצי, הילד שבספר מוצא את עצמו מזדהה עם הורים לילד קטן שאינו מניח להם לישון, וכך מקבל הזדמנות לחוות את שעת ההשכבה "מצידה השני", בהפוך על הפוך – וגם זה כמובן מוסיף לצחוקיאדה הכללית. וגם התובנה של אותו ילד בסוף הספר (זהירות, ספוילר: מה שפיצי היה זקוק לו כדי להירדם הוא חבר בובתי להתחבק איתו) מנחמת מאוד ושולחת את הפעוט שבחיקכם למיטה עם הבּוּבּ או הבובה האהובים עליו. כיף של ספר לבני שנתיים עד ארבע (תרגמה היטב מאנגלית: רוני בק, ערכה: עינת ניב), ברשתות ובחנויות הספרים ובאתר ההוצאה.
תכלת