פרויקט מלכה אדומה + זאבה שחורה
חואן גומז-חוּרָדוֹ
בחודש האחרון גיליתי להפתעתי שספר מתח טוב הוא האסקפיזם המושלם: את נבלעת בתוכו ואשכרה מת העולם. ואז נפל לידי ספר ה מתח המענג ביותר שקראתי, לפחות בעשור האחרון אם לא בכלל, ורק לקראת סיומו גיליתי שהוא בכלל ספר שני בטרילוגיה! ואז קרה לי משהו שלא קרה לי מעולם: בעודי מסיימת אותו, טרחתי והשגתי את הספר הראשון בסדרה, נדבקתי אליו בכל רגע פנוי ולא נחתי עד שבלעתי גם אותו עד תום.
כל אחד מהספרים עומד לגמרי בזכות עצמו (אם כי יש כמובן קשר עמוק שזולג מהראשון לשני, אבל עובדה שזה לא הפריע לי) ובעיקר בזכות הגיבורים הנהדרים, המצטיינים בחוכמה (אנטוניה, חוקרת הפשעים האפלים, היא האשה האינטליגנטית בעולם), ברגישות ובהומור (ג'ון, שוטר הומו, בנוי כמו מקרר על רגליים דקות, ובכל אזכור של צורתו או משקלו שב הספר ומדגיש: "לא שהוא שמן"), ומורגש שהסופר קרוע עליהם, ולכן גם את מתאהבת בהם וחומלת עליהם ורוצה לחבק כל אחד מהם לחוד ואת שניהם יחד.
אני מודה: הסיבה היחידה שפתחתי את "זאבה שחורה" הוא הציטוט המסקרן על הכריכה: "גומז-חוראדו עושה את הקסם הגדול ביותר בהיסטוריה של המותחן". אפשר להישאר אדישה למשפט כזה? אז פתחתי את הספר, ומשפט הפתיחה היה "אנטוניה סקוט מעולם לא התמודדה עם החלטה כה קשה". הפסקה הבאה זרמה בקלות ובפסקה הרביעית כבר ידעתי שמעולם לא קראתי ספר מתח שכתוב בצורה כה מענגת ולוכדת, וזהו, התמכרתי. משפט הפתיחה של הספר הראשון, אגב, הוא "אנטוניה סקוט מרשה לעצמה לחשוב על התאבדות רק שלוש דקות ביום". אל תחמיצו. שום ספר שקראתי בחודשים האחרונים לא השכיח ממני את המציאות בהצלחה כזאת כמו שני הספרים האלה, ואני כבר מחכה לשלישי (מספרדית: עינת רוטמן, עריכת תרגום, לפי הסדר: ארז וולק ומיכל שליו, 419 ו-443 עמ' בהתאמה, בחנויות וברשתות הספרים), כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה.
כתר