כל מה שלא סיפרתי
סלסט אינג
נפלא, נפלא, נפלא. זה מה שיש לי להגיד על הספר הזה. וזה לא קורה לי הרבה. איך היא כותבת, איך היא מספרת, איך היא חודרת לנפש של כל אחד מגיבוריה, באיזו עדינות ובאיזה אומץ. ודווקא בכלל לא קל לקרוא את הספר. אמנם הספוילר מופיע כבר בעמוד הראשון, במשפט הראשון – "לידיה מתה": נערה בת שש-עשרה טבעה באגם, מותירה מאחוריה הורים הלומי צער, אח בכור ואחות קטנה, במשפחה מעורבת סינית-אמריקנית. מה עוד יכול להיות לקרות להם שיהיה גרוע מזה. אבל מעמוד לעמוד את חשה איך לבך הולך ונעשה כבד, איך המועקה הולכת ומצטברת ואת חוששת יותר ויותר לשלומם של האב הסיני, שהוא פרופסור באוניברסיטה, של האם הלבנה, שהיא עקרת בית מתוסכלת, של האח הבכור והאחות הקטנה שנותרו בחיים – ועדיין, האם תפסיקי לקרוא? חס וחלילה. כי חוויית הקריאה בספר הזה היא כמו משקפיים מעורפלים מֵאֵדים שהולכים ומצטללים בהדרגה, ועד כמה שהמראה הנשקף דרכם אינו מלבב, ולעתים מציק ופולח מרוב כאב, את אסירת תודה על מה שאת לומדת להבין מבעד לעדשות החכמות האלה, שהסופרת השכילה להעניק לך בכתיבתה.
מעבר לעיסוקו בדינמיקה המשפחתית שעשויה להיווצר בכל בית מצוי, ביחסים בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם, ובעובדה שלהורים כמעט שאין מושג על עולמם הפנימי של ילדיהם, הספר נוגע היטב בנושא החריגוּת: איך זה להיות חריג? מי שלא היה, לא יודע: "לפעמים אתה כמעט שוכח שאתה לא נראה כמו כולם. בכיתה או בבית המרקחת או בסופר, כשאתה מקשיב להודעות (…) ומרגיש כמו סתם מישהו בהמון. לפעמים אתה לא חושב על זה בכלל. ואז לפעמים אתה קולט מישהו מסתכל עליך מהכיסא ליד, או את הרוקח מסתכל, או את הקופאי מסתכל, ורואה את עצמך משתקף במבטם: חריג. בולט לעין כמו מסמר". וזה יכול להיות נכה, או מישהו שצבע עורו שונה, או שבגדיו מעידים שהוא שייך לדת אחרת. ומי כמו הסופרת יודעת.
תוך כדי קריאה חשבתי שוב כמה החיים מסתבכים בגלל סודות ושקרים, כמה הם עלולים להיהרס בגלל סוד אחד או שקר אחד שנראים קטנים ולא חשובים, ובדיעבד מתברר שגרמו לטרגדיה נוראה. ואיך זה הזכיר לי את "אלוהי הדברים הקטנים" של ארונדהטי רוי, אחד הספרים הכי חזקים שקראתי בחיי, וכמה שמחתי לגלות שזהו גם הספר האהוב ביותר כיום על הסופרת. אבל חבל לבזבז כאן עוד מלים על ספר הביכורים הנהדר הזה, פשוט תקראו את הפרק הראשון (באתר "עברית" או באתר "ספרים בעלמא") ואם לא תטוסו להשיג את הספר אחר כך, כנראה אין לכם לב. התרגום של נעה שביט מצוין (277 עמ', 68 שקל באתר ההוצאה – או 50 שקל בלבד אם בעמוד התשלום, במקום לקופון, תכתבו *מתלהבות*. אל תגידו לא ידענו)
תמיר הוצאה לאור/ ידיעות ספרים