לאן לאן? לגן!
לאן לאן? לגן!

לאן לאן? לגן!

ע' הלל

הייתם צריכים לראות את פרצופה המתוק והמכורכם של ש' בת השנה וחצי (סבתא שלה הראתה לי בוואטסאפ), כשקמה בשישי בבוקר ושמעה מאמא שהיום אין גן. "צָה גן! צָה גן!" תבעה בעלבון. איזה אושר זה שילד אוהב ללכת לגן שלו? האווירה בגן תלויה כידוע בעיקר באישיות של הגננ/ת (בניגוד לבתי הספר, הכפופים לגחמות ולחומרי הלימוד ההזויים של משרד החינוך), וגננ/ת טוב/ה ואהוב/ה זה שיחוק אדיר לילדים ולהוריהם. לכן אפשר להאמין בלב שלם לשירו של ע' הלל ולציורים הנהדרים של איה גורדון נוי, שכולם שיר הלל אחד גדול להליכת הבוקר הצוהלת אל הגן.

בשנים האחרונות יש למו"לים נטייה חדשה ומבורכת: להפוך שירי ילדים קלאסיים של מיטב היוצרים העברים, שרובם כבר ראו אור באוסף כזה או אחר וחלקם אף הולחנו והוקלטו – לספר קטן בפני עצמו, עם איורים גדולים לכל בית בשיר. וזה נפלא, כי כיום כבר לא כל כך קונים לקטנים אנתולוגיות או ספרים עבי כרס, ובספרים של פעם לא היו כמעט איורי צבע לצלול לתוכם, ואלמלא כן היו קלאסיקות לפעוטות משתכחות ואובדות והיו גדלים כאן דורות של ילדים שלא ידעו את שלונסקי ואת גולדברג, ולא את ע' הלל ולאה נאור ומרים ילן-שטקליס ואחרים, שכבר אינם מוציאים ספר ילדים חדש מדי שנה.

"בֹּקֶר טוֹב!/ צוֹהֵל הָרְחוֹב:/ לְאָן לְאָן?/ לַגָּן.// הַבֹּקֶר אוֹר/ וְקוֹל צִפּוֹר:/ לְאָן לְאָן?/ לַגָּן!// הוֹלְכִים הוֹלְכִים/ וּמְחַיְּכִים/ הַיְלָדִים/ הַנֶּחְמָדִים", ובדפים הבאים מתוארים אותם ילדים נחמדים במלים ובציורים, כולל מה הם לובשים ומה הם מחזיקים, ו"כולם אצים,/ כולם רצים", והקצב והמשקל והעברית הנהדרת של ע' הלל נחרתים בזיכרון ומשמשים תשתית לשונית ומוזיקלית מאין כמותה לפעוט. וכבר שנים אני קרועה על האיורים המיוחדים של איה גורדון נוי ("נונה קוראת מחשבות"), שמשתמשת בטכניקה מעורבת של הדבקה עם איור בעיפרון ובצבע, והרחוב הישראלי פשוט קופץ מתוך הדף, מלא תנועה ושמחה ועניין. חבל אמנם שכל ספר כזה עולה עשרות שקלים, אבל למרבה השמחה יש כיום מבצעים – ואת הספר הזה אפשר כעת לרכוש באתר ההוצאה בחצי מחיר! (לבני 4-2) אוצו רוצו

הקיבוץ המאוחד