אוליבר

כשהייתי ילדה, לא היו כמעט ספרים לגיל הרך על "להיות שונה". רובם עסקו בנושאים שמחים או דידקטיים. מרים ילן-שטקליס הרבתה לכתוב על עצב ובדידות, אבל גיבורי סיפוריה היו באמת די מסכנים כשנשארו לגמרי לבד בבית או הלכו לאיבוד. האם ייתכן שילד מוגן ומטופח שיש לו הכל, כביכול, ירגיש לפעמים נורא? לא זכור לי שבילדותי נפגשתי בגיבורים ספרותיים מהסוג הזה, ולכן התרגשתי כל כך מ"אוליבר". גיבור הספר לא מוצג כמסכן, חלילה: הוא אמנם "הרגיש קצת שונה, אבל מה זה משנה. היה לו עולם משל עצמו, והוא נהנה לבלות בו עם החברים שלו". רק שהחברים האלה כולם בובות קטנות, שאוליבר משחק איתן ולוקח אותן אפילו לבריכה, שם הוא שוחה לבד בעוד הבובות צופות בו מהצד, כשהילדים האחרים משתובבים יחד בקבוצה. ואז מגיעה כפולת היומולדת: בציור רואים בית מלא אנשים וילדים (וחתולים), שולחן עמוס בעוגות ובמגדנות, די ברור שזה יום הולדתו של אוליבר, אבל הילדון מעדיף להתחבא מתחת לשולחן ולהשתעשע עם אחת הבובות שלו. יש אפילו רמז לחיוך קטן על פניו, אבל למטה כתוב: "ולפעמים, בימים מסוימים, הוא פשוט רצה להיעלם".