הייתם קהל נפלא

גילוי נאות: הכרתי את יהונתן ז"ל כשנורית והוא היו זוג צעיר ויפה בדירה קטנה ברמת גן, שירה היתה פעוטה בלול ואביב רק נולד. הסתובבנו באותה חבורה וחיבבתי אותו מאוד, איך לא? הוא היה מתוק ומצחיק ומוכשר, מעולם לא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי, והיה בין הבודדים בחבורת "לול" וספיחיה שלא ניסה ל#@%$ כל מי שחייכה אליו. לא פעם התרעם על כך שלא נחשב למשורר אלא רק לפזמונאי וסטיריקן (אם כי בוויקיפדיה הוא מוגדר קודם כל כמשורר), ולא כאן המקום לפתוח את הסוגיה, אבל אין ספק כי בז'אנר הזה של "שירהוּרים", כלומר הרהור לירי עם פואנטה חמודה עד מעוררת מחשבה, יהונתן גפן הוא מלך. קחו למשל את השיר האחרון, "נכד אלמוני": "כשאני שומע זאטוט בן חמש/ צועק אלי, 'סבא,'/ לרגע אני נבוך ומהסס/ וראשי מסתחרר/ ואני מביט מסביב ומחפש/ אל מי הילד הזה מדבר."