מקרה נורא בהחלט
אדם קיי
איך מעבירים את הזמן בימים מתוחים? לטעמי אין כמו ספר אסקפיסטי קליל שכיף לברוח לתוכו, והנה אחד מוצלח במיוחד. הוא כתוב נפלא ומצחיק להתפקע גם כשהוא מספר על דברים קשים ועצובים – הודות להומור הבריטי המושחז של המחבר אדם קיי, רופא-לשעבר וכיום תסריטאי וסופר מצליח של כמה וכמה ממוארים רפואיים משעשעים להפליא שהפכו לרבי-מכר (כמו "זה הולך לכאוב", שהתלהבתי ממנו כאן והפך בינתיים למיני-סדרה ב-BBC) ואשר מבהירים היטב מדוע העדיף לנטוש לאנחות את עולם הרפואה ולהפוך לקומיקאי.
אז יוצא שספרו החדש הוא למעשה רומן הביכורים שלו, כלומר לראשונה הוא כתב פיקציה, וטוב עשה. כי מתברר שהוא לא רק כותב מוכשר מאוד, אלא גם יודע לבנות סיפור בצורה מתוחכמת סביב תעלומה בלשית-רפואית, עם גיבור מתוסבך ומורכב כמו איתן רוז, ראומטולוג שהוא גם קצת נרקומן ואלכוהוליסט וגם גיי (כמו הסופר) וגם חמוד ומצחיק, שנאהב אותו למרות ובזכות פגמיו. בין השאר, הוא מלא רגשי אשמה איומים שהוא מנסה להטביע בכל מה שרק אפשר, ועל כן מצליח גם להיקלע לתסבוכות הזויות וקורעות מצחוק ודמע, ופשוט תענוג לקרוא את זה.
עם זאת, מאחר שלא רציתי שהתעלומה תיפתר לי מהר מדי, התחלתי במקביל לקרוא ספר רציני של "אחד מגדולי הסופרים האמריקנים", ובמצב כזה נוחת עלייך ההבדל בין ספר חמוד, מהנה ומענג, לבין ספר עמוק באמת. ואם אנסה לפצח את ההבדל הזה, אולי הוא טמון במידת הכאב האנושי שהטקסט משכיל להעביר בין השורות בצורה שתשרוט לנו חזק בלב. ובספר הרציני ההוא יש כל כך הרבה כאב אמיתי ושורט ישר על ההתחלה, שהלב שלי נסחט כמו סמרטוט, וזאת לא בדיוק חוויה מומלצת כשמחפשים אסקפיזם – אז תאמינו לי, רוצים ליהנות? לכו על "מקרה נורא בהחלט". וכל ההנאה הזאת לא היתה מתאפשרת בעברית לולא התרגום המושלם של תומר בן-אהרון, שתרגם גם את רבי המכר הקודמים של קיי (305 עמ' הנקראים בשטף, עורכת התרגום: נעה סמלסון, כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה).
הכורסא, מודן