אני שונאת לחכות
עינת צרפתי
"אני שונאת לחכות" הוא שם גאוני לספר, כי הוא דו-כיווני: גם מעורר הז דהות נעימה אצל מי שמקבלים את הספר, כי אף אחד לא אוהב לחכות; וגם שימושי כ"רמז דק" מנותני הספר השונאים-לחכות למקבליו – אם כדי לנזוף בהם על איחורים בדיעבד, ואם כדי למנוע מהם לאחר לפגישה עם הנותנים להבא. והעיקר – איזה ספר חמוד ומתוק ומצחיק!
מי שמכיר ספרים קודמים של המאיירת הנהדרת עינת צרפתי לא יצפה לפחות מזה. כל כפולה היא הזמנה להרפתקה מאוירת לפרטי פרטים מרתקים, חלקם בדמיונה של הילדה המספרת – שלל פעילויות הזויות שסבתא עושה במקום לענות לה לטלפון, למשל – וחלקם במציאות, למשל כשהצמחים בעציצי המסדרון הולכים ונובלים בזמן שהיא מחכה למעלית, או כשבתחנת האוטובוס מגיעים האוטובוסים של כולם חוץ משלה, או גלריה ססגונית של טיפוסים שמחכים איתה אצל הווטרינרית בתור שלא זז, ועוד. ובכל האיורים יש ערבוב קסום של מציאות עם דמיון פרוע לגמרי, כי מה כבר אפשר לעשות כשמחכים, אם לא לתת לדמיון להשתולל?
אה, כי דווקא יש הצעה חלופית, מסבתא, כמעט בסוף הספר: "סבתא אומרת שלא צריך לחכות כל הזמן, אלא פשוט להתבונן, ליהנות מהרגע, להביט בעננים". אבל הנכדה שלה, זו שמספרת ומציירת לנו את הספר, טוענת שזה לא עובד, בטח לא כשמחכים להירדם. לאורך רוב הספר היא מראה לנו כמה שונאת לחכות בכל מיני הזדמנויות בחיים, אבל בסוף הספר נדלק אור בקצה ההמתנה: "זה נכון שלפעמם כיף לי לחכות", היא מודה. ואני לא מגלה לכם מתי ואיך זה קורה; תצטרכו לדפדף בספר בעצמכם, וזה כדאי מאוד. ספר מתנה לכל מי ששונאים לחכות בכל גיל, ואם דווקא לילדים – אז לבני 4–9 (36 עמ', מנוקד, ערכה: מיכל פז-קלפ), להשיג באתר ההוצאה ובחנויות הספרים, 64 שקל בחנות המגדלור.
כתר