בקבוקים ונהנים
פטרישיה אורבך, אודילון מוראייס
כמי שעוסקת במלים רוב חייה המקצועיים, לא יוצא לי כמעט להתלהב מספרים שמוותרים כליל על טקסט, אבל הנה זה קרה לי: ספר מתוק להפליא, שבמקור נקרא פשוט "בקבוק", ופרט לשמו ולהקדשה ("למי שמאמין שהדמיון הו א תמיד הצעצוע הטוב ביותר"), המודפסת כתווית על בקבוק מים – אין בו אף מלה, רק דמות ילדותית מצוירת בסביבה ביתית כזו או אחרת, עם בקבוק מים ריק של ליטר וחצי מפלסטיק תכלכל, אחד או יותר, גנרי לגמרי, מצולם.
בכל כפולה מצוירת רואים את הדמות הקטנה – שרוב הזמן עשויה להיתפס כחסרת מגדר, עד שמגיעים לדף שבו היא לובשת בגד-ים של ילדה – משתמשת בבקבוק באופן יצירתי. תחילה היא בודקת אותו, מניחה אותו על ברכיה ומהרהרת, אחר כך שופכת את תוכנו בחשאי לתוך עציץ – ובכפולה הבאה מתחילה ההרפתקה האמיתית: הבקבוק נגרר ברצועה על גלגלים, משמש כזרנוק כבאים, כמגביר-קול, כנשפן בועות ועוד, ואז הילדה מחטטת במכל מיחזור גדול ושולפת מתוכו עוד ועוד בקבוקים – שאיתם היא משחקת באולינג, מתחפשת לפיל ולארנבת, עפה לחלל וכן הלאה, עד שהיא הולכת לישון.
הקסם בספר הזה הוא שאפשר לחזור אליו שוב ושוב, ובכל פעם לאפשר לפעוט או לפעוטה שבחיקך להחליט אם רק להתבונן בתמונות בזו אחר זו, או שמא להמציא סיפור משלהם ולהגיד מה עושה הילדה עם הבקבוק ולמה, ואולי למצוא בכל פעם פירוש אחר לציור – וכמובן, לקבל השראה כדי לשחק בחפצים שונים בבית. הוא מזכיר לי ספר פעוטות מלבב אחר שתרגמתי פעם להוצאת "הכורסא", שבו ארנבון קטנטן מוצא המון שימושים משחקיים לארגז קרטון – יושב בתוכו, מטפס עליו, עושה ממנו הר, חללית וכבאית – ומתעקש שוב ושוב: "זה לא ארגז!" (כך נקרא הספר). מותק של מתנה לפעוטות וילדי גן (32 עמ', כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה).
רימונים