סלחתי לאלכס
קרסקואה
על הכריכה הקדמית כתוב במפורש "סיפור בלי מלים", יש יותר ברור מזה? אבל תראו איזה דבר מוזר קרה לי: פתחתי את הספר, התבוננתי באיורים, עקבתי אחר הנעשה בכל עמוד, דפדפתי לעתים לאחור כדי לחבר בין דמויות הילדים והילדות, התחברתי רגשית לעלילה – ולפתע פתאום קלטתי שאני שקועה בספר שלא כתובה בו אף מלה! אשכרה לא שמתי לב שחוויית הקריאה שלי שונה מהרגיל, כפולה אחרי כפולה, שאני בעצם מספרת לעצמי את הסיפור בעצמי! הילדים בסיפור מדברים ביניהם כמובן, אבל אי אפשר לדעת מה הם אומרים, רק לדמיין – וזה בכלל לא מפריע לנו, אדרבא: אנחנו עושים את זה, בכלל בלי לשים לב! אין בועות דיבור, אין אפקטים קוליים, אין שום אות לרפואה בכל הספר (פרט לדף הנספח בסוף) – כי יוצרי הספר סומכים עלינו שנבין בעצמנו הכל! וזו אחת החוויות המרגשות ביותר שאפשר להפיק מספר ילדים.
בקיצור, מזמן לא התרגשתי ככה מספר מאויר. העלילה עצמה מתומצתת בכריכה האחורית, והמלה "סלחתי" אכן מופיעה בכותרת, אבל בינינו, לא מדובר כאן במעשה סליחה דרמטי: הרי אלכס, הילד שהעיף את הכדור ובגללו נהרסו ציוריו של ילד אחר, לא עשה את זה בכוונה. עם זאת, התהליך שמתרחש בעקבות המקרה מתואר כאן בצורה רגישה כל כך – העלבון, הצער, הכעס של האחרים, הבידוד, הניסיונות להתקרב ולהתפייס, עד לפיוס עצמו – שהוא מעורר בנו הזדהות עצומה, ודווקא בזכות היעדרו של הטקסט, שמאפשר כאן חוויה אוניברסלית, ללא הבדלי גיל ושפה. בסיום מתבקש מאוד לחזור ו"לקרוא" בספר שוב ושוב, כדי להיטיב לקלוט את הדינמיקה בין הילדים לפני שקרתה התאונה עם הכדור, ולהבין שהגיבור האמיתי של הספר הוא לא הילד שאומר בכותרת "סלחתי", אלא דווקא אלכס, כי הוא זה שעובר כאן תהליך חשוב מאוד. בסוף יש נספח בן עמוד אחד שמסביר לילדים בצורה ממש יפה מה כדאי לעשות אם פגענו ברגשות של מישהו, או אם מישהו פגע בנו, ומתחתיו הדרכה קצרה למבוגרים איך לדבר על הספר (ועל קונפליקטים בכלל) עם הילדים.
בניגוד למקובל, בספר הזה ממעטים כל כך במלים, שאפילו לא כתוב בשום מקום מי היוצר שמסתתר מאחורי השם המסתורי קֶרָסְקוֹאֶה. אז בדקתי ומצאתי: זהו שם-העט המשותף של זוג מאיירים צרפתיים, מארי פּומְפּוּי וסבסטיאן קוסֶה, שחיים ויוצרים יחד ספרי ילדים מצליחים, ספרי קומיקס ועבודות אנימציה. אני מנחשת שאחד התנאים לקבלת הזכויות לתרגום היה שהמו"ל המקומי לא יוסיף בו שום דבר מעבר למה שיש במקור, ובהוצ' אגם קיבלו את הדין – שהרי בימינו כל הפרטים מצויים במרחק הקלקה (והנה חסכתי לכם). מי תרגם? אף אחד. מי ערך? אף אחד. לאילו גילאים? מפעוטות ועד גיל מאה. אוצו רוצו! כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה.
אגם