זמן שאול
זמן שאול

זמן שאול

עמליה רוזנבלום

בהתחלה את קצת מרחמת על שאול סמל, הסופר המזדקן הגָרוש, שיוקרתו וזוהרו כבר דועכים כי מזמן לא כתב שום דבר מלהיב, ואַת גם לא נוטה לחבב אותו, עם כל השטיקים והמניפולציות שהוא מפעיל על סובביו, אבל ככל שאת לומדת להכיר אותו, את לא מסוגלת לעזוב את הספר מרוב דאגה וחרדה לשלומו ולשלום הדמויות המקיפות אותו. ואז את שמה לב שמזמן לא קראת ספר שמתמקד בגבר (ועוד ספר שכתבה אשה) – נדמה לי שרוב העלילות שקראתי בשנים האחרונות התמקדו בנשים, או בבני נוער, או בדמויות על הספקטרום – באמת לא זכור לי מתי קראתי ספר שמתבונן בעולם דרך עיניו של גבר לבן, אגוצנטרי ושבע בגיל העמידה, שאינו סובל מפגם אקוטי כזה או אחר, ומצליח לרתק את הקוראת עד כדי כך. וזה לא ששאול סמל נטול פגמים, אדרבא, אבל את הולכת ומגלה אותם בהדרגה, בעוד החרדה שלך הולכת וגוברת, ואיתה הסקרנות לדעת איך זה ייגמר. ולמרות כל הניחושים וההשערות שלך תוך כדי קריאה, הסוף מצליח להפתיע אותך כליל.

מבחינתי, חוויית הקריאה בספר הזה היתה שונה מאוד מהרגיל. יש ספרים שכתיבתם לופתת אותך בחיבור העדין שבין מלים ורגש ("חוה" של איגי דיין ו"במקום גרניום" של ליה נירגד עולים בזיכרון), יש ספרים שמצטיירים בדמיונך כמו תמונה בפאזל, רקמה מורכבת של חיים ("להשביע את הדרקון" של מאשה צור-גלוזמן, נניח), אבל הספר הזה לוכד אותך כמו סדרה מעולה בנטפליקס: אף שאינו מוגדר כספר מתח, את כמעט כוססת ציפורניים בין פרק לפרק, שכל אחד מהם מסתיים בקליף-האנגר מסוג אחר, והמעורבות הרגשית שלך עם הדמויות בספר הולכת וגוברת, ואיתה הדאגה, כי הגיבור אכן הולך ומסתבך, ואת מתה כבר להריץ קדימה, אבל לא רוצה להפסיד אף משפט בדרך. אציין רק שסדרות טלוויזיה אינן בילוי שגרתי אצלי, כי לרוב אני מאבדת עניין אחרי פרק או שניים, אולם שאול סמל והמערבולת שהוא טווה סביבו פשוט ממגנטים להפליא, ואני בטוחה שיוכלו לפרנס סדרה מצוינת, אם לא סרט.

אבל מה שהכי מרשים בספר, בעיניי, במהלך הקריאה ובעיקר בסופה, הוא כשרונה המזהיר של הסופרת. היכולת שלה לטוות עלילה מתוחכמת כזאת, עם גיבור מורכב ומרתק כזה, ולהוליך אותו ואת הדמויות הסובבות אותו בנפתולי ההתרחשויות הסבוכות בצורה קלילה, מלאת הומור ואמינה כל כך, שמותירה את הקוראת פעורת פה, היא בעיניי הישג יוצא דופן. זהו באמת ספר מבריק – בדיעבד, גם השם שלו (חרף היותו סוג של קלישאה) קולע באופן מבריק – והסוף שלו, ובעיקר חמש המלים האחרונות, שובר לב. אל תחמיצו (410 עמ', ערכה: יערה שחורי). וכאן אפשר להתרשם מהפרק הראשון: tinyurl.com/ttkhapc

כתר

זמן שאול