מחשבות הן כמו עננים בשמיים

בעזרת ציורים אווריריים, ריחופיים, מלאי דמיון ופרטים, מפנה הספר את מבטו של הקורא הצעיר לשמיים – השמיים הגדולים של כולם, והשמיים הפרטיים שלו – ומראה לו את סוגי העננים שמשייטים בהם. השמיים הם כאילו התודעה – לפעמים תכולה בהירה, לפעמים קודרת וסוערת – והעננים הם המחשבות: לעתים בהירות ווקלילות ("היה לי כיף היום") ולעתים כבדות ומעיבות ("אני לעולם לא אצליח", "אני לא שווה כלום"). הבעיה עם מחשבות קודרות היא "שבגללן הכל נראה קודר. בלי שתשים לב בכלל, אתה כעוס בגללן או עצבני, או עצוב ומבולבל". יש אנשים, מסביר הספר, "שמתעמקים במחשבות המעיבות שלהם ומפשפשים בהן", במחשבה שאם יבינו אותן, יידעו גם איך להיפטר מהן. אלא ש"עמוק בתוך המחשבה המעיבה הענן נראה ממש גדול, וקשה לראות משהו מלבדו", ולכן מצייע הספר כמה אופציות: "להעמיד פנים שאין בכלל שום ענן סגריר, לדלג ולחייך" (לפעמים זה מצליח והענן חולף), להצטייד במגפיים גבוהים (אולי כדי לבוסס בתוך המחשבה הקשה) או טריק מחוכם כזה: "כשמחשבה קודרת נכנסת לך לראש, אתה אומר 'הנה מחשבה מעיבה', ואז תבחין גם בכל המחשבות האווריריות הלבנות" וכשנזכור שמחשבה מעיבה היא רק אחת מבין רבבות המחשבות שלנו, היא תחלוף מאליה. וכך לומדים בהדרגה לראות את כל השמיים, כלומר להתבונן במחשבות ולבחור לאיזו מהן לשים לב.