החבל
סטפן אאוס דם זיפן
איזה ספר קטן ועמוק ומפתיע. חבל לי לקלקל ולספר עליו יותר ממה שכתוב בגבו, אז אוסיף רק טיפה משלי לים הכללי. הוא מתחיל בחבל, קצה של חבל עבה וטוב, שמתגלה יום אחד בשוליו של כפר נידח ונמתח ישר לתוך היער, ועד מהרה מתחיל להטריף את יושבי הכפר, וליתר דיוק – את הגברים. הראשון שגילה את החבל, ברנהרד, המצטייר כשפוי ושקול יותר מהאחרים, מסתקרן ומרחיק לכת לתוך היער, עד שנחבל מענף ושב לכפר בתחושת מיצוי; אבל הגברים האחרים נדלקים ומדליקים זה את זה לצאת יחד ולגלות לאן מוביל החבל המסתורי ואיפה הוא נגמר, ולבסוף מצטרף אליהם גם הראשון.
זהו סיפור שהוא כמו משל, או חידה, עם גברי הכפר בתפקיד הבלש הנחוש לפצח אותה, ויש להם ביד קצה חוט, שהוא במקרה חבל. איך יתאפקו ולא יעקבו אחריו? מכאן מתחילה הרפתקה שאת סופה מי ישורנו, לא הכפריים ולא אַת, הקוראת, אם כי בשלב די מוקדם נזרעים סימנים שהסוף לא יהיה טוב, ואת שוקלת אם זה באמת ספר שמתאים לקרוא לפני השינה (התשובה, בדיעבד: לא בטוח). אבל אולי זה מפני שאַת קוראת, ולא קורא, כי הספר מצביע – בעדינות אך בבהירות רבה – על ההבדל הגדול בין גברים ונשים, שהחבל למעשה מפריד בינם לבינן וקורע אותם אלה מאלה, כפי שניכר בתגובותיהם השונות לכל מה שמתחיל ונמשך בעקבות גילוי החבל הארור.
הסיפור ארוג ביד אמן ואין פלא שהופקה על פיו מיני-סדרה (אם כי בשינויים מפליגים בעלילה), והתרגום של אברם קנטור מגרמנית מעולה כל כך שנדמה שהספר נכתב בעברית (133 עמ', עריכת תרגום: ארז וולק). באתר "עברית" ניתן לרכוש אותו בהנחה (גם באתר ההוצאה) ולקרוא את הפרק הראשון.
ספריית פועלים